קייטנת סבתא-סוף אוגוסט / צביה ויצמן כספי

 

בחצי השני של אוגוסט. החום נוכח. כאילו הוא ישות בפני עצמה. הוא מאובק אכזרי ומזיע.

אחרי שהגן נגמר וקייטנה מחזור 1 ומחזור 2 פקעו. ההורים עובדים FTG הסבתות מתגייסות באהבה למשימה הכי מתוקה ופותחות ״קייטנת סבתא״.

גאיה הכי אוהבת כשהיא עם שתי הסבתות יחד ובלי אחיה הקטן מון מון. וכך יצא שהסבתא מהצפון והסבתא מתל אביב, נפגשו ליום כיף. יחד היינו בהצגה ״איה אאוץ׳ אווה״ על אחים שנקראים לחבוש כל פצע וללמד כל ילד כיצד נכון לנהוג עם חברים ובעיקר עם בנות.

רוב השבוע היינו שתיים: סבתא ונכדה.גאיה ואני.

 

קייטנת סבתאות מאלצת חשיבה יצירתית מה עושים עם ילדי דור האלפא?

אלה שנולדו עם האייפד ביד, שהולכים לשנות את העולם. אלה שינעצו סיכות בפרדיגמה הקובעת מה נכון ראוי ומותר. אלה שמלמדים אותנו על סודות היקום.

הם פה להטביע חותם. בני השש ובני השבע דילגו מעל האלף בית. הם לא מסתפקים בחוברות צביעה בהכנה ללימודים או בשינון מספרים ובארטיק קרח.

את רוב הספרים הם מדקלמים בע״פ, את רוב הסדרות הם צרכו בין הארוחות בגן קייטנה, יחד עם הסייעות. את כל האטרקציות הם כבר מיצו.

 

גאיה מכירה את גיבורי העל והנסיכות הנצורות.

יודעת לתפעל בקלות אפליקציות. הדיבוב מכעיס אותה ולפעמים היא מעדיפה את שפת המקור של סרטים וסדרות, גם אם הן בתורכית, ביפנית או רוסית. וכן, היא מבינה את הרוב.

בימינו, לסרטים המעודכנים PC בבית או בקולנוע, יש גישה הוליסטית, תודעה חברתית קבלת האחר ומסר ערכי על חברות וורסטיליות.

 

ויש גם היצע רב של אטרקציות אוגוסט בעיר תל אביב. הם בד״כ גדולים מדי, יקרים מדי, רחוקים וחם ולח ויש פקקים ואין חניה ויש תורי ענק ומהומה.

 

סרט ופופ קורן באולם קולנוע ממוזג -אופציה. השאלה היא איזה סרט היא עדיין לא ראתה? 

 

כשאני עם גאיה קומתי מזדקפת. אני אוחזת בידה הקטנה כאוצר. שתינו צועדות בשדרה רודפות אחרי מעט הצל שהעצים מייצרים.

היא “המספר רואה כל” שואלת שאלות, מביעה דיעה. ילדה מתוקה סקרנית וחכמה. כשאני איתה אני חופשיה יותר, מעודכנת יותר, צעירה יותר אופנתית יותר ושנונה יותר (בעיני עצמי לפחות).

יש לי היתר לקפץ, לשיר ולנוע ולהצטלם סלפי תוך חריצת לשון. אומנם אני די בזמן ״עבר״ אך ידי אוחזת ״בעתיד״. ויש גם זמן להסבר ושיח, להשפיע ללמד ולהקנות. ולנסות לחנך: פחות צרכנות ופחות מתוק ופחות מסכים ולהשתדל לא להיות מורתית מדי.

אז פעם יצאנו בעצלתיים קרוב לבית, שעה בג׳ימבורי וקניות בקארפור כולל ״קחי מה שבא לך״ (עד 3 מוצרים גומי צבעוניים ודביקים)

 

פעם בריכה. חוויה די מפוקפקת כשאתם משתכשכים בריבוע מוגדר עם עוד 100 ילדי קייטנה כשהבנים מנסים להרשים את הבנות ומשתטים, או דוחפים או משפריצים (אולי גם יורקים ובטח משתינים תוך כדי…) מה שמאלץ אותנו לקצר את התוכנית המקורית.

 

פעם הצגה חינמית בשדרה, תרומת העירייה. למשלמי המיסים בעיר היקרה בתבל. שחקנית אחת, במה מתנפחת ואין אפילו מחצלות, צריך להביא מהבית…

 

ופעם אחרת קונינו כרטיסים להצגת תיאטרון ממש, במוזיאון ממוזג. על פיל צבעוני שרק רצה להיות כמו כולם. הוא נופל לבוץ והופך דומה לאחרים עד כדי שלא רואים אותו. משמע: שונה זה מיוחד. הצגה מוסיקלית יפה על במה ראויה במוזיאון. על הדרך אפשר לדבר אומנות ולראות אומנות. וליד הדרך להציץ בספריית בית אריאלה המשופצת ולהינות מהיהצע בבית הקפה ברחבה. חוויה טובה ומהנה.

 

ואם מחר יהיו הפגנות וחסימות, אפשר להישאר בבית הממוזג. להזמין בVOD סרט תמורת 25 שקלים וצלחת פירות. גאיה נוגסת בעונג בפירות קפואים. מעדיפה מנגו אננס ואוכמניות כמו היו ארקיטים.

בשבת, כל המשפחה בפארק, מתקני הנינג׳ה בשדרה הם הכנה לדבר האמיתי, קיר הטיפוס בספורטק הוא האטרקציה. והיא נקשרת לריתמה ומטפסת עד לקצה. השמיים הם הגבול עבורה.

 

מחר, אני מבטיחה ניסע לקולנוע בדיזנגוף סנטר, כולל הפיל, מכונות המשחק והמקדולנד…

את רוב הסרטים היא כבר ראתה כאמור, אז בחרנו ב״מעופפת״. סרט מצוייר קולות דיבוב מוגזמים וגיבורה אחת. מעופפת. כזאת, לא ברבי. שמנמנה שלפני כל משימה או מבחן היא חייבת לאכול משהו מתוק. יש לה חברה שפירית מצוייצת מתוקה. היא מסיימת את הקורס לפיית השיניים ולא מצליחה בזמן קצוב למצוא את השן להניח הפתעה. היא מתוסכלת ומתנחמת עם קוביית שוקולד. יש לה זמן קצוב לחזור לבסיס האם והיא נשאבת לעולמם של בני האדם. היא מתוודעת לילדה שגם היא במצב של פרק לא משובב בחייה, כשהיא נאלצת לעזוב את העץ והפרחים שהיו לה חברים בבית בכפר ומגיעה עם אמא לעיר הגדולה, לאמא יש אהבה בעיר ולמקס הילדה, נוספו שני ״אחים״ חורגים בנים שובבים. ליליאנה הפייה נשאבת לעולם הילדים ונרתמת לסייע למקס לסכל את המזימה של איש הנדלן לבנות מלון במקום הגן הקסום.

אז יש מגוון אירועים, ודרקונים ופיסול בבלונים ופסטיבל אורות ומגלשות ומה לא.

וגילינו שעם סבתא (או סבא) אפשר למלא שבוע בנעימים, בעניין רב וליד הבית ולא יקר.

אני למדתי המון מבנצי הפיל שלהיות שונה זה מיוחד ולילאנה מתקנת העצים השבורים ומחבקת ילדות במשבר. והאחים ״אוי אאוץ׳ ואח״, שהם ידידים ויגיעו עם ערכת עזרה ראשונה לרפא כל פצע ולהדוף יחס מפלה.

פעם פעם היה לי מורה שהציע לקרוא - כל דבר. מתפריט של מסעדה עד פירוט מרכיבים בשקית ספגטי או הנחיות הרכבה או בועות בקומיקס, כל שמודפס יכול להעשיר, הוא אמר. הדבר דומה לגבי מיצגים על מסך, שעברו חשיבה ועריכה ופילטור. אז במינון מסויים ובבחירה מותאמת גיל מסכים זה לא ממש רע.

עכשו הזמן לרכוש מחברות וכלי כתיבה ולהתרגש לקראת ה1 בספטמבר, בתנאי שארגון המורים לא יארגן שביתה.