שיר:
בימים / אייל תמוז
בַּיָּמִים שֶׁכֹּל מֶלְצַר אוֹ שָׁלִיחַ קוֹרֵא לִי "אָחִי"
בְּחִיּוּךְ חַבְרוּתִי וּמַבָּט פִּרְחָחי,
יֵשׁ לִי חָבֵר מְיוחָד וְיָחִיד שֶׁהוּא הֲכִי, הֲכִי,
אַךְ מֵעוֹלָם לֹא הֵעַזְתִּי לִקְרֹא לוֹ "אָחִי".
כִּי רַק מִי שֵׁבְּשָּׂרוֹ נִצָּרֵב בְּאָבְדָן אָח, בַּשְׁכוֹל,
לְעָמְקָהּ שֶׁל הַמִּלָּה לָרֶדֶת יָכֹול.
לִפְעָמִים זֶה עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן, כִּמְעַט מִתְבַּקֵּשׁ,
אַךְ הַמִּלִּים חֲרֵבוֹת וְהַפֶּה מִתְייַבֵּשׁ.
לֹא, לֹא בְּשֶׁל תְּגוּבָתוֹ אוֹ מָה שֶׁיַּחְשֹׁב אֲנִי מְהַסֵּס,
אֲנִי יוֹדֵעַ, יֵשׁ מָקוֹם אֵלָיו לָעוֹלָם לֹא אוּכַל לְהִיכָּנֵס,
וְיִהְיֶה זֶה לֹא בַּמָּקוֹם וַאֲפִילּוּ חֹסֶר כָּבוֹד וזִילוּת,
אַךְ לנְתִיבוֹת הַלֵּב אֵין מוֹצָא, אֵין מִלּוּט.
אָז בִּמְקוֹם מִילּוֹת אַהֲבָה שֶׁעֲלוּלוֹת לְהַכְאִיב,
אֲנִי בְּחִבּוּק מַקִּיף אוֹתוֹ חָזָק וְסָבִיב,
מוֹסִיף טְפִיחָה עַל הַשֶּׁכֶם אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם,
מַבָּט שֶׁחוֹדֵר לַנְּשָׁמָה יָשָׁר בַּלָּבָן שֶׁבָּעֵינַיִים,
וּבַשֶּׁקֶט הַכָּפוּי שֶׁלֵּרֶגַע נוֹצָר,
מתנקזות כָּל הַמִּלִּים שֶׁיֵּשׁ וְאִי אֶפְשָׁר.
