סיפור:

אהבת הארץ של ר' חנינא/תלמוד ירושלמי, מסכת מועד קטן

שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בָּא אֶל רַ' חֲנִינָא,

 

אָמַר לוֹ: כְּתֹב לִי אִגֶּרֶת כָּבוֹד וְאֵצֵא לְפַרְנָסָתִי לְחוּץ לָאָרֶץ.

 

אָמַר לוֹ: לְמָחָר אֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל אֲבוֹתֶיךָ,

 

יְהוּ אוֹמְרִים לִי: נְטִיעָה אַחַת שֶׁל חֶמְדָּה שֶׁהָיְתָה לָנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

 

הִתַּרְתָּ לָהּ לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ?!

 

 

 

כֹּהֵן אֶחָד בָּא אֵצֶל רַ' חֲנִינָא,

 

אָמַר לוֹ: מַהוּ לָצֵאת לְצוֹר לַעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה, לַחֲלוֹץ אוֹ לְיַבֵּם?

 

אָמַר לוֹ: אָחִיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ הִנִּיחַ חֵיק אִמּוֹ וְחִבֵּק חֵיק נָכְרִיָּה,

 

וּבָרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנְּגָפוֹ! –

 

וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בּוֹ.