על טיולים בחדרי הלב עם אורלי גוטמן/ראובן שבת

אורלי גוטמן היא משוררת מעניינת וייחודית מאוד. ספר שיריה החדש-"|מטיילת בחדרי הלב" נוגע בהוויות חיים מתוך אהבת אדם רבה ושופעת טוב. בשיריה היא נעה אל החיפוש והנתינה לאיכות חיים טוב ואהבה לעצמה ולאחר.

 

ספרי מעט על עצמך, מדוע את כותבת שירה?

 

אני אורלי, אשה של גם וגם, מאז ומתמיד הייתי כזו.

אני נטורופתית, מנחת סדנאות, כותבת וגם מתנדבת כליצנית רפואית. 
כמו כן אני יזמת של פרויקט התנדבות לשיפוץ בתים לניצולי שואה.

כתבתי את הספר שלי "מטיילת בחדרי הלב", ספר שירים ותובנות שנולדו מהחיים,

והוא ספר הביכורים שלי.

אני לומדת כל הזמן. משנה, משתנה. מאמינה גדולה בתנועה, בהתפתחות.

כ-30 שנים הייתי קלינאית תקשורת וטיפלתי בילדים רבים, ומ- 2012 אני נטורופתית. מטפלת ומלווה א.נשים שמקבלים ממני כלים כדי לאפשר לעצמם חיים בריאים ושמחים יותר, להתרפא.

הקירות בקליניקה שלי כבר שמעו הכל...וגם אני.  שנים רבות שאני מקשיבה לאנשים ולסיפורים שלהם, לסיפורים שמאחורי הרגעים הקטנים שבחיים.

מהרגעים הללו נולדו השירים שלי. את איכות ההקשבה שלי, את ההתנסויות הטיפוליות המגוונות שלי ובעיקר את העובדה שאני אוהבת אנשים תרגמתי לתובנות שכתבתי בצד השירים. כל שיר והתובנה שלו. שירים ותובנות שנולדו מהחיים.

ספרי "מטיילת בחדרי הלב" הוא ביטוי נוסף למה שאני יכולה להציע - לטפל, לחבק, לשפר איכות חיים, להייטיב, לאהוב ולגעת באנשים.

מאז ומתמיד כתבתי, גם שירים וגם טקסטים. דרך הכתיבה קל לי לבטא את עצמי.אני אשה של מילים. אני שמה לב למילים, לאמירות וגם לשפת הגוף ובאמצעות השירים אני מתרגמת את העולם גם לעצמי וגם לאחרים, מעכלת סיטואציות, מגיבה אליהן.
תמיד היה לי נוח יותר להביע את עצמי בכתיבה וכך תיעלתי את מה שיש לי לומר לשירים, ולתובנות.

מאז ומתמיד כתבתי ברשת החברתית. כך התחלתי בדצמבר 2019 לכתוב מידי שישי פינה של שירים ותובנות. כתבתי בהתמדה מידי שישי ואז פרצה הקורונה לחיינו והכתיבה שלי קבלה אותי במלואי. זו היתה מעין צומת שבה כתבתי ופרסמתי יותר את הכתיבה שלי, את השירים שלי. התמדתי בכתיבה, שבוע אחר שבוע ונוצר דיאלוג אמיץ וקולח עם הקוראות שהתחברו לתכנים ולמסרים של השירים והתובנות שלי. נוצר חיבור, נוצרה הזדהות כנה. הדיאלוג הזה הוליד בעצמו עוד ועוד רצון שלי לגעת באנשים, לבטא באמצעות השירים שלי והתובנות מסרים ונגיעה ברגעים שנוגעים לכולנו.

הכתיבה שלי היא מעין בבואה של החיים והשירים הם הזדמנות ואפשרות נוספת שלי לייצר דיאלוג, לגעת, לחבר, לאפשר תנועה והתפתחות של מי שמקשיב, שמרחיב את נקודת המבט שלו. כתיבת השירים יצרה אטמוספירה של אוורור רגשות שריגש ומרגש אותי מאד עד היום, בכל פעם שאני מקבלת תגובה על שיר ספיציפי או על מהות הספר כולו.

 

מה מייחד את הספר הזה?

אני עונה על שאלה זו בהתרגשות כיון שמספר דברים מייחדים את ספרי זה ואגע בהם אחד אחד –

*** ראשית- 
הספר שלי כתוב בקונספט ייחודי, יש בו גם שירים וגם תובנות. הוא אינו ספר שירה קלאסי, אלא מיוחד בכך שבצד כל שיר יש תובנה - בכל דף יש בצד ימין את השיר ובצד שמאל את התובנה (לשם המחשה צרפתי למייל דוגמאות לדפים) . לכל שיר - התובנה שלו. התובנות הן הקרקע שממנה צמחו השירים, כמו גם האופק שאליו אפשר לקחת את המסרים המדברים מהם.

*** הספר, בדיוק כמוני, התפתח תוך כדי תהליך יצירתו ובעודי מקבצת את

השירים לספר שמתי לב למכנה משותף ביניהם – מכנה משותף שיודע

להאיר ולהרחיב זוויות שונות של מסרים בשירים ובתובנות.

מכאן יצרתי חלוקה של הספר לנושאים:

שחרור

חוזק

הודיה

התפתחות

בחירה

נוכחות

אהבה.

יחד עם זאת שיש חלוקה לנושאים הספר מאפשר לגעת בשירים, לשחק איתם, להעביר אותם

מפרק לפרק. אפשר שהקוראת תגלה  ששיר מסוים מדבר אליה  היום ממקום של

"בחירה" ובהזדמנות אחרת ממקום  של "שחרור". יש בספר תנועה, הזדמנות למסע.

*** את הספר אפשר לקרא במספר אופנים – אפשר לבחור פרק שמדבר אלייך, אליך ולקרא אותו ראשון ואז לעבור לפרקים האחרים, אפשר להתייחס אל הספר כמו לחפיסת קלפים – פשוט לפתוח אותו באחד העמודים ולקרא את השיר, השיר והתובנה שבאותו דף ולהרגיש איך ואיפה זה פוגש אותך. הספר אינו מבקש דוקא לקרא אותו לפי סדר הדפים.
הוא מסוג הספרים שמזמין לשים אותו ליד המיטה ולגעת, לפתוח, לקרא בו מידי פעם או כל יום באופן מאוורר, לאו דוקא מתחילתו עד סופו. יחד עם זה יש קוראים וקוראות שסיפרו לי שהתחילו מהתחלה ולא יכלו לעזוב אותו עד שסיימו אותו, קראו ברצף, כאילו הספר או בעצם הנפש שלהם בקשה מהם לקרא עוד ועוד כי כל שיר נגע בהם והזכיר להם את עצמם.

*** הספר עוצב כספר מתנה ויש בו נגיעות  צבעוניות, עדינות ורכות. ספר שכיף לתת וכיף לקבל.

*** מבחר השירים בספר והרבגוניות שלהם מאפשרים להרגיש נעים ולהתחבר. ההשראה שלו היא מהטבע, ממעגל השנה, מהחגים, מסיטואציות יומיומיות שיכולות לקרות לכולנו. לכן הוא יכול להתאים לרגעים חגיגיים של יומולדת או הוקרת תודה ,אפשר שיתאים בימים מיוחדים במעגל השנה, אפשר שיקלע לרגעים של  התחלות וסיומים ואפשר שיעודד ויצמיח ברגעים של קושי ומשבר. יש בו נקודות מבט שנוגעות גם ברגעים משמחים וגם ברגעים שפחות משמחים ולכן הוא מחבר אותנו ומתחבר אלינו, מרחיב את נקודת המבט.

*** המסר המרכזי בספר הוא אופטימיות, לקיחת אחריות של חיינו, הנעה לעשייה עבור עצמנו, ראיית הטוב בכל רגע ורגע.

 

מי הם שלושת היוצרים החשובים/ מוערכים ביותר בעינייך ומדוע?. אתייחס ליוצרים שאני מעריכה, וברשותך אני משמיטה את המילה "ביותר" ומתייחסת יותר מהמקום של רבגיוניות התכונות/המסרים/ההתרגשויות שאני מעריכה ואוהבת, מעוררים בי השראה והתפעמות. יש הרבה יוצרים שאני מעריכה ונמנעתי מלהעניק את התואר ה"ביותר".

 

1.      חנוך פיבן - אני מעריכה את היצירתיות הרבה והצבעוניות, את הראייה החדה והיכולת לשלוף חפץ, להתייחס ולראותו, להוציא אותו מהקשרו ולתת לו חיים או חשיבות אחרת, חדשה. אני מעריכה את המקוריות, את הדיוק - את הידיעה שעכשיו הקומבינציה של החפצים היא "בול" ומעבירה נכון את ההבעה, את המסר, את הייחוד של הדמות. בין דפי הספר אפשר לחוות את התהליך של התעצבות הדמות עד ש"זה זה".
אני מעריכה תהליכים של יצירה, את התהייה והבחינה עד שהיצירה מושלמת.

2.       נעם חורב - אני מעריכה את הכנות, האוטנטיות. אני מעריכה את הכתיבה בגובה העיניים, על החיים, על הרגשות. אני אוהבת את הישראליות שבכתיבתו. אני מעריכה את הפשטות בכתיבתו, את החיבור למצבים יומיומיים, את האומץ לגעת ברגשות בכנות. אם שירה, אני אוהבת שירה שהיא בגובה העיניים, ללא צורך בניחוש, ללא מילים גבוהות מאד.

3.      ד"ר מאסטר אמוטו - כותב הספר "מסרים מהמים" - שהקדיש את חייו לחקר המים. ספרו היא יצירה מופלאה - בספר יש צילומים מרהיבים והוא מביא את גדולת הרגעים שמביאים איתם המים לחיינו. אני מוקסמת מהמסרים, מההתחברות לרגעים ספיציפיים ונדירים, מהסבלנות, מהעצירה, מההתבוננות בפלאי הטבע, ההודיה למים ולחיבור לערך החשוב שמים הם לא ברורים מאליהם...בואו נעצור רגע... נתבונן...נשים לב למערכת היחסים שלנו עם המים. זהו מסר שאני מאד מתחברת אליו. ההשראה לשירי היא בדיוק המסרים הללו – אני אוהבת להתבונן על הטבע ומשתאה מהעונתיות, מהפריחה, ממפגש עירוני עם חשופית על המדרכה, מהדיאלוג בין עץ שמשיר פרחים צהובים ו"מלכלך" את המכונית שחנתה מתחתיו לבין מגבי המכונית...אני נפעמת וכותבת על מה שמביא הטבע לחיינו וכמה אפשר ללמוד ממנו, אני משתאה ומתפעלת ממערכת היחסים שלנו עם הטבע, עם נפלאות הגוף שלנו - כך שהחיבור שלי לקסמו של הספר "מסרים מהמים" הוא חזק.

 

 

אם היית נקלעת לשנה לאי בודד או בקתה מבודדת בהרים איזה שלוש יצירות היית לוקחת איתך ומדוע?

 

1.הייתי לוקחת את שירי - "אלוהי הדברים הטובים" - כי המסר בו הוא לשהות במה שעושה לנו טוב. הרע יודע להידחף לבד, עם מרפקיו החזקים ןאת הטוב עלינו לדאג להביא בעצמנו. והינה בסיטואציה שתארת - הוא כבר נדחף...הרי יש שיסתכלו על היקלעות לאי בודד כסיטואציה פחות טובה...לכן אני מציעה לקחת את שירי זה כדי שננסה להביא אלינו את הטוב, קרוב. זה דורש מאמץ, מבקש התבוננות, מבקש התייחסות לפרטים קטנים – לחיוך שנשלח לעברנו, לעץ שהתחיל ללבלב, לפרפר שנדד ונעצר לידינו, לתנועת העננים ברקיע...זה מבקש מאיתנו לשים לב וזה אפשרי.

2. השיר – "הבשלה" –השיר מדבר על אהבה עצמית, על היכולת להשתוקק, לבנות חלום, לבנות ולהבשיל בתהליך של רקימת חלום. שנה מבודדת שכזו היא הזדמנות לשים לב, לרקום משהו חדש, לתת לזמן את המקום שלו. לתת לזמן את הזמן...ולהבשיל עד שהתשוקה תבער בנו ואכן נגשים, נעשה, ננוע.

שיר זה ייתן כבוד לתקופה על האי הבודד, ייתן לתקופה הזו משמעות מיוחדת.
3. השיר – "מבהירה" – שיר זה מפגיש אותנו עם שאלות, עם סימני שאלה , עם היכולת להיות במקום שבו אנחנו שואלים ועדיין אין לנו תשובות. המסר של השיר הוא שהשאלות ,התהיות וסימני השאלה שאנחנו מאפשרים לעצמנו הם בעצם מבוא לגמישות. זה בסדר לא לדעת, עדיין. כמה חשובה הגמישות בחיינו, כמה היא יכולה להצמיח אותנו, להגביה אותנו. אני מדמיינת את עצמי נקלעת לסיטואציה של שנה על אי בודד, סיטואציה שזרה לי, שאינה מוכרת לי ומבינה שהתייחסות לסיטואציה הזו ממקום של גמישות מחשבתית יכולה מאד לתרום לי, לאפשר לי נקודת מבט שתאפשר לי להנות מהתקופה הזו, לקבל את אי הנוחות, את התחושה הלא מוכרת בתוך הסיטואציה.