שיר תהילה    / אילן וייס

                                                     לגבריאל בלחסן, לזכרו

הָאִישׁ הַמֵּת

עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ

אֶת תְּעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלּוֹ

הוּא עוֹלֶה וְיוֹרֵד

וְהָאֲנָשִׁים סְבִיבוֹ כַּנִּרְאֶה שֶׁכְּבָר לֹא

מְסֻגָּלִים לִרְאוֹת אוֹתוֹ

הוּא מְנַסֶּה לְדַבֵּר עִם הֶחָבֵר שֶׁלּוֹ שֶׁבְּדוּכָן הַפִּצּוּחִים

אֲבָל הוּא פָּשׁוּט מִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ

אוֹ שֶׁאוּלַי הוּא לֹא

מְסֻגָּל לִרְאוֹת אוֹתוֹ?

גַּם הוּא כְּבָר לֹא

זוֹכֵר שֶׁכַּנִּרְאֶה שֶׁהוּא מֵת

הוּא רַק מַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ אֶת תעןדת-הַזֶּהוּת שֶׁלּוֹ

הוּא לֹא זוֹכֵר בִּשְׁבִיל מָה

אֲבָל זֶה כַּנִּרְאֶה חָשׁוּב

אַחֵר כָּךְ הוּא כְּבָר לֹא

זוֹכֵר אֶת תְּעוּדַת-הַזֶּהוּת

הוּא עוֹלֶה וְיוֹרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת

וְזֶה לֹא

שֶׁהוּא לֹא

רוֹצֶה לָצֵאת מִשָּׁם

אֲבָל הוּא כְּבָר לֹא זוֹכֵר 

אוֹ שֶׁאוּלַי זֶה

הַמָּקוֹם הַיָּחִיד שֶׁנִּשְׁאָר

כְּלוֹמַר יֶשְׁנוֹ רַק הַמָּקוֹם הַזֶּה

וְיֶתֶר כַּדּוּר הָאָרֶץ חָלָל רֵיק

וְשָׂרוּף הַצַּד הָאָפֵל

לֹא קַיָּם דָּבָר

מִלְּבַד מִגְדְּלֵי עָזְרִיאֵלִי

מִסָּבִיב כַּנִּרְאֶה

זוֹרֵם הֶחָלָל הַשָּׁחֹר הָרֵיק

אֵין כּוֹכָבִים

הַמַּדְרֵגוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת

כַּנִּרְאֶה שֶׁכְּבָר בֹּקֶר שַׁחַר קַר

הוֹ,מֶרְכָּז עזריאלי

לִפְנֵי גְּדֻלָּתְךָ אֶעֱמֹד וְאֶבָּהֵל

כִּי עֵינְךָ תִּרְאֶה כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי

עַל כֵּן אוֹדְךָ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלֹהַּ בִּי

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַמַּדְרֵגוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת

עַל סַפְסָל יוֹשֵׁב שוּמְאִיש

הַכֹּל רֵיק וְנָטוּשׁ

מִזּוּג הָאֲוִיר לוֹחֵשׁ וְלוֹחֵשׁ אֵיזֶה מִלִּים שְׁבוּרוֹת

אֵין כָּאן דָּבָר וְלֹא יִהְיֶה

מִלְּבַד פֹּה וְשָׁם אוּלַי תַּחְרֹק לָהּ אֵיזוֹ רוּחַ-רְפָאִים

אַיִן הָיָה,הֹוֶה וְיִהְיֶה

הֲיִי בְּרוּכָה שׁוֹשַׁנַּת אַיִן