סיפור:

בקעה של זהב/מדרש שמות רבה, פרשה נב

 

מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי

 

שֶׁיָּצָא לְחוּץ לָאָרֶץ וּבָא עָשִׁיר

 

וְהָיוּ הַתַּלְמִידִים רוֹאִים אוֹתוֹ וּמְקַנְּאִים בּוֹ

 

וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ,

 

וְיָדַע רַ' שִׁמְעוֹן,

 

וְהוֹצִיאָם לְבִקְעָה אַחַת שֶׁלִּפְנֵי מֵרוֹן וְהִתְפַּלֵּל

 

וְאָמַר: בִּקְעָה, בִּקְעָה, הִתְמַלְּאִי דִּינְרֵי זָהָב,

 

הִתְחִילָה מוֹשֶׁכֶת דִּינְרֵי זָהָב לִפְנֵיהֶם.

 

אָמַר לָהֶם: אִם זָהָב אַתֶּם מְבַקְּשִׁים הֲרֵי זָהָב, טְלוּ לָכֶם,

 

אֶלָּא הֱווּ יוֹדְעִים: כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹטֵל עַכְשָׁו – חֶלְקוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא הוּא נוֹטֵל,

 

שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא לָעוֹלָם הַבָּא.