ספרו של רפי גדרון "הצתה", הוא ספר מתח השופע בתיאורים מרתקים עד כדי כך שהקורא יכול לדמיין כל סיטואציה וסיטואציה בעלילה, בדומה לסרט עלילתי ממש

כך-"גבו התעקל כמו סימן שאלה שבור וראשו רכן מטה, נוטה קדימה. חדרו היה צפוף, בעל קירות אפרפרים חשופים. חלונותיו מוגפים, מונעים מקרני השמש..."

בעת שקראתי את הספר, הצלחתי כיצד הכל מתרחש. את הדמויות נעות, את החללים המתוארים ואף שמעתי בדמיוני את נימת קולם של הדמויות.

דניאלה, הדמות הראשית היא סטודנטית למדעים ,שכל חייה התגוררה בדירה קטנה עם סבה אייזיק ושני בניו, דודה-אדי ואביה שנפטר, כמו כן מעל ביתם התקיים עסק משפחתי לתיקון מכוניות.

אייזיק, סבה, הוא ניצול שואה חרדתי שדניאלה ובנו מטפלים בו במסירות נפש, מתמודדים עם עובדת היותו ניצול הפגע הנורא.

דמותו נחשפת להיסטוריה של המשפחה וכך מתגלים לה כמה וכמה סימנים למה שהיא כיום ברבדים השונים.

מה שמפליא בספר, הוא בעיקר השילוב של הסגנונות, אומנם מדובר בספר מתח ועל כך אין עוררין אך בתוך הסיפור, אט-אט מתגלות הדמויות ולכל אחת "חבילה", סיפור שיוצר חיבור בין הדמויות.

בספר מתואר סבה, כאשר הוא מביט במראה,

כך " עמד מול המראה בחדר האמבטיה ובחן את הקמטים העמוקים ואת העיגולים השחורים תחת עיניו.."

הסופר לא שוכח להזכיר את המצבים אליהם מתכנס ניצול השואה, הרגעים שבינו לבין עצמו.

כאמור, גדרון מספר את סיפורה של כל דמות, את הקשיים שלה, את ההשלכות של נסיבות החיים עליה.

קיימת גם דינמיקה שוטפת בין כל ההשתלשלויות ברומן , חיבור וקשר בין מצב למצב עד כדי שלא יכול להתקיים האחד בלי השני.

דניאלה המחוננת, באחד השיעורים עם המרצה האהוב עלייה, מתבקשת ממש "במקרה" לפתור משוואה בדינמיקת נוזלים.

חשוב לציין שמשוואה מסוג זה נחשבת לקשה במיוחד,

כזו שיכולה להוות ממש פריצת דרך.

היא מצליחה לפתור אותה ומכאן העלילה רק מסתבכת.

הדרך שבה גדרון מתאר את תהליך הפתרון וכל ההתחבטות של דניאלה עם עצמה הייתה מעוררת והיה קל להיכנס לדמות הזו שמנסה לפתור משוואה,

כך-" כתבה שורה, מחקה אותה, כתבה אותה שוב- ואז כאילו משב רוח דוחף אותה פתאום, החלה ידה לנוע בזריזות והיא מילאה לוח אחר לוח, צועדת הלוך ושוב, מרוכזת במשוואה"

כמו כן, יש בשפת הרומן משהו רב- גווני, שופע אוצר מילים רחב,

במשפטים רבים מצאתי דימויים, מטאפורות ומילים כמו מתוך אגדה, כביכול אך "נשמע" גם צליל אימה או תחילתו של זיכרון החובק בתוכו עוד סיפור.

כך-"אותו אחר צהריים במאי היה שטוף שמש וסימן את תחילת הקיץ. זה היה לפני זמן קצר כל כך, אך נדמה שעברו מאז חיים שלמים.."

גדרון, לא מחסיר אף פרט ולכן האווירה שאותה מנסה ליצור אכן אופפת כל פרק או ציטוט של דמות.

כפי שכבר ציינתי, הסגנון של גדרון הוא לא חד משמעי, "מוזיקת הרקע" משתנה בכל פעם.

לרגע, מצאתי את עצמי בתוך העלילה, בראשה המתוחכם של דניאלה וברגע אחר מצאתי את אותה אישה-נערה בת 28, סטודנטית שגם כן נעה בחיפוש אחר אהבה, ביחסים כושלים אך יחד עם זאת בעלת אמביציה ורצון עז להצליח בלימודיה ואינה רוצה שיפריעו לה, שחלילה מישהו ינסה לעצור אותה.

לסיכום, בספר, 22 פרקים, כל פרק עולם ומלואו, תחושת אקשן, מתח, אנושיות, אהבה, פחד- סערת רגשות אחת גדולה! לאלו מכם שאוהבים ספרי מתח, הספר מרתק ובעל צבעים רבים.