שיר:

אוֹהֵב אָנֹכִי/ שַׁנְדּוֹר פֶּטֵפִי מהונגרית אביגדור המאירי 

 

 

אוֹהֵב אָנֹכִי, אוּלַי כָּךְ עֲדַיִן

 

שׁוּם יְלוּד-אִשָּׁה לֹא אָהַב אָהֹב:

 

אוֹהֵב אָנֹכִי בְּאַהֲבַת-קֹדֶשׁ,

 

אַךְ אֲהוּבָתִי אֵינֶנָּה בַּת-חֲלוֹף.

 

 

אֲהוּבָתִי אֵלָה, בַּת-הַשָּׁמָיִם

 

שֶׁשָּׂמוּהָ בְּחֵרֶם נָע-וָנָד.

 

שְׁמָהּ חֵרוּת – אַךְ אֲנִי לֹא אֶרְאֶנָּה

 

לְדַאֲבוֹנִי רַק בַּחֲלוֹם בִּלְבָד.

 

 

וְאוּלָם בַּחֲלוֹם תְּדִירוֹת אֶרְאֶנָּה,

 

כִּמְעַט לַיְלָה-לָיְלָה בָּאָה עָדַי,

 

כָּךְ גַם בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר נִפְגַּשְׁנוּ

 

שְׁנֵינוּ יַחַד בֵּין פִּרְחֵי שָׂדַי.

 

 

כָּרַעְתִּי בֶּרֶךְ וָאֲגַל בְּאָזְנֶיהָ

 

אַהֲבָתִי הַיּוֹקֶדֶת לִנְצָחִים –

 

וְאַחַר אֱלֵי אֶרֶץ הִתְכּוֹפַפְתִּי

 

לִקְטֹף וּלְהוֹשִׁיט לָהּ צְרוֹר-פְּרָחִים.

 

 

וּפִתְאֹם אֲחוֹרֵי גַבִּי הוֹפִיעַ

 

תַּלְיָן וְהִתִּיז רֹאשִׁי מֵעָלָי –

 

הוּא נָפַל יָשָׁר לְכַפִּי וְכָכָה

 

בִּמְקוֹם פְּרָחִים הוֹשַׁטְתִּיו לָהּ שָׁי.