שיר לשבת - בחרה ומתבוננת: אסתר ח"ג ויתקון

שוב אתה   מאת: אביבית לוי קפח

שׁוּב אַתָּה מַשְׁאִיר

בִּי סִימָנֵי שֶׁמֶשׁ בָּהִיר

וּמִלִּים נִפְתָּחוֹת לִרְוָחָה

בַּלַּיְלָה

יִזְהֲרוּ נִמְשֵׁי-הָרְקִיעִים

לְהָאִיר שִׁירָתָם חֲרִישִׁית

עַד אוֹר

הַבֹּקֶר

אביבית מגישה לנו בשיר קצרצר

תיאור חוויית התרחשות האהבה בינה

 לבין האיש שלה. מעשה האהבה מעורר

באישה שיכרון אורות:

סימני שמש בהיר, יזהרו נמשי רקיעים,

 להאיר שירתם, עד אור הבוקר -

אור בתוך אור בתוך אור, בתוך אור.

ובתוך האור הזה נמצא מילים שנפתחות,

אולי מילות אהבה שמסוגלות להפתח בין

האישה לאיש רק בשעת מימושה הלילי.

וישנו בשיר גם עונג האהבה המתגלה

באיפוק. בשירה חרישית.

האהבה  מיקומה ברקיעים. ביטוי 

סמלי לחוויה המרוממת של האהבה,

שמכוחה הנפש מוארת עד אור הבוקר.

אהבתי את המטאפורה "נמשי הרקיעם"

שפרושה בעיני, כוכבי רקיע. נמשים הם

כתמי שמש זעירים על עור הפנים. שמחת

האהבה יוצרת תחושת יופי ושובבות נפשית,

שמעוררים בדרך כלל נמשי הפנים. במטאפורה

זו מאחדת את אור השמש עם אור הלילה.

אחדות קוסמית.

השיר מבטא נאמנה את המשוררת שומרת המצוות,

 אביבית  לוי קאפח,  שומרת מצוות, שהיא גם

משוררת, מלחינה וגם זמרת.

 כוחה השירי הוא במבחר מילים מצומצם,

 פשוט לכאורה. וכלל לא פשוט.

 ערב שבת מתאים לשיר אהבה, שבמסורת

ישראל הוא היום המובחר לאיחוד האהבה

בין בני הזוג.