שיר:

חוזר לקלף/ צדוק עלון

 

מִדֵּי פַּעַם אֲנִי מְנַסֶּה לְקַלֵּף רִמּוֹן

בְּשִׁיטָה חֲדָשָׁה וִיעִילָה

אֲבָל חוֹזֵר לְקַלֵּף 

כַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ אִמִּי הָיְתָה מְקַלֶּפֶת –

 

עוֹמֶדֶת

עֲטוּפָה בְּסִנָּר

וּמְחַלֶּצֶת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם פְּעַלְתָּנִיּוֹת

אֶת גַּרְעִינֵי הָרִמּוֹן

מִקְּלִפָּתוֹ הַפְּנִימִית הַנִּדְבֶּקֶת

עֲבוּרִי

 

גַּרְעִינֵי הָרִמּוֹן נֶעְתָּרִים עַתָּה

לִשְׁתֵּי יָדַי

מִתְגַּבְּרִים עַל קְלִפָּה עַקְשָׁנִית

 

גַּם אִמִּי

הִתְעַקְּשָׁה לְהַרְאוֹת לִי שֶׁהִיא שְׂמֵחָה

אֲבָל אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי הִיא יָדְעָה:

אֲנִי צְרִיכָה לְהֵרָאוֹת שְׂמֵחָה