סיפור:

אשתו של אדם/ דויד קדם

''לא טוב היות האדם לבדו'' הרהר האל ''אעשה לו עזר כנגדו''

דא עקא , שבכל החומרים השתמש כבר האל לבריאת עולמו,,

שלח מבטו אל השמש היוקדת והתיז בנדיבות  קרן חמימה ממנה,

השלג פיזר קצת מקרירותו

היעלה הדגישה  את חיטובה ונועם צעדה, הטווס את יופיו וגנדרנותו,

השועל את חכמתו, החתול קמצוץ מטיפשותו,

הארנב את רוך מגעו, היהלום את קשיחותו,

הענב את מתיקותו, הלענה ממרירותה,

הפיל את נאמנותו, הזיקית את צביעותה,

העורב את חמדנותו, החסידה את רוחב ליבה,

הלבנה את נגה זיוה, הכוכבים את מסתוריותם,

הרוח נשבה חרישית במעגל, ליכדה ברטט את כולם,,,

ויהי לילה ויהי יום, ותהי האישה...

עיטר אותה האל בזר עלי דפנה,

והגישה אל אדם.

שמח אדם במתנת האל,

התענג אדם שבעה ימים ושבעה לילות,

וביום השמיני חיזר אחר האל,

מי זו האישה שנתת עימדי ?

אין בי הכח להכיל אותה, את מצבי רוחה, דרישותיה, את צחוקה ובכייה,,

טוב לי בדידותי מהחיים איתה,,

שמע האל, ולקחה אל בית גנזיו,,

עברו שישה ימים ושבעה לילות ושוב ביקש אדם את האל,,

במחשבה שניה בוראי, קשים חיי בלעדיה,

בזוכרי את מגעה וקולה, את לילות החשק וימיי החדווה,

הואל נא והשב לי את אבדתי,

נעתר האל לבקשתו והשיב אותה לחיקו,,

ושוב לאחר ימים לא רבים, חיזר אדם אחר האל

אלי אלי, החנון ורב החסד, אם נא מצאתי חן בעינייך, קח את זו האשה ממני, כי תש כוחי רפו עצביי,,,

הביט האל בזעם

רוח קדמונית נשבה מעדן,והאל נישא למעלה אל על, מעבר לרקיע השביעי.