על העוצמה שבשבריריות עם עמית רונן/ ראובן שבת
לסרטון לחצו על הקישור
עמית רונן, היא בוגרת עטורת פרסים של בצלאל, פסלת , מורה נערצת לפיסול וראש מחלקת פיסול במדרשה לאמנות , עזבה את עולם האמנות והתכנסה בביתה ב 1993, כשלקתה בתסמונת התשישות הכרונית ( CFS).
דווקא תקופת הקורונה, בה העולם חווה שיתוק בעשייה, הובילה אותה לעיסוק אינטנסיבי בציור, צורת הביטוי החדשה שלה מאז פריצת המחלה.
"חיידק קטן בלתי נראה משפיע על כל העולם. זה גרם לי לחשוב על כל אותם דברים קטנים ולכאורה לא חשובים שמשפיעים על עולמנו.”
רונן בחרה לעסוק בשוליים, אותם גדילים של בגד (ובלועזית פרנזים, מהם לקוחה המילה פרינג' שמשתמשים בה לאמנות שוליים). זהו דימוי קישוטי, שמקומו בשולי האריג ונתפס, לעתים, כחסר ערך ואף מיותר. השוליות לכאורה, הופכת בעבודותיה לבעלת חיים משל עצמה – מלאת חיוניות ומשמעות.
רונן מאנישה ברגישות את דימוי השוליים למצבים מהותיים בחיי אישה וזהותה. הדימוי העדין והדקיק ממלא תפקידים מגוונים: לעתים הוא מרקד חסר גבולות ולעתים הוא דרוך ועומד על המשמר. לעתים מתרומם ומעופף אל החופש ולעתים נרמס ונמעך באלימות. במקומות מסוימים הוא הדור, מפואר ושואף לשלמות. באחרים הוא מלופף, פרוע ואף פרום וקרוע.
תוך כדי עבודה על סדרת הגדילים הרגישה רונן איך היא מקבלת כוח ושליטה על הגוף שלה .
פגישה מקרית עם תלמידתה מימי המדרשה, ד"ר נירה טסלר, הובילה לביקור בביתה. ד"ר טסלר התלהבה מהעבודות והציעה לרונן לצאת בתערוכה של ציורי שמן על קנבס וקראה לה "הארת שוליים".
התערוכת באצירתה של ד"ר נירה טסלר תפתח בבית האמנים ראשון לציון ב 2.6.23 בשעה 11:30.
ספרי מעט על עצמך ועל היצירה האומנותית בכללותה
שורשי היצירה האמנותית שלי שלובים עוד בילדות. הייתי ילדה שצופה בחיים מהצד , במבוגרים סביבי
ובנוף הכפרי שהקסים אותי. בבגרותי , כאישה , מהרשמים האלה בניתי עולם
של דימויים עדינים מצד אחד, ובעלי כוח מצד שני כשהמקשר בין שני קטבים אלה , הוא המסתורין הנשי והאנושי.
במה עוסקת התערוכה החדשה ומה מייחד אותה?
התערוכה החדשה עוסקת ב"פשט" שלה : באמנות העתיקה של אריגה , שעסקו בה הנשים.
ב"דרש" שלה : הנשיות דווקא בעצמתה מתבטאת דרך האנשת גדילי האריג שהם ממוקמים
בשולי האריג ומשניים בחשיבותם. התערוכה עוסקת בכוח שבנשיות שמסתתרת מתחת לרכות ולגמישות הגובלת בביטול העצמי.
מה הן 3 היצירות האוניברסיליות שאת אוהבת במיוחד ומדוע?
הראשונה היא "הגל " של הוקוסאי. - אני אוהבת את ההתייחסות שלו לעוצמת הגל מצד אחד
ומצד שני הקפדה לפרטי פרטים מקצף הגל ועד הקומפזיציה המדויקת שלו.עוצמה עם רגישות.
השנייה היא "הריסות ספינה אחרונות" של ססיליה בראון
אני אוהבת את הציור הזה , שכמו רבים מציוריה , ניראים כאילו הם בתהליך התהוות ואני כצופה מזהה רמיזות של דימויים בתוך כאוס שיש בו יותר נסתר על הניגלה.
השלישית היא "שלולית" של ג'ורג'יה אוקיף אני מעריצה את אוקיף על השילוב שהיא יצרה בין ישירות והעזה למסתוריות.
לו היית בוחרת ליצור במשך שנה בבקתה בודדה על ההר, אלו 3 יצירות ( שלך או של אחרים) היית לוקחת איתך להשראה ומדוע?
הייתי לוקחת איתי יצירות מוסיקליות כהשראה :
את סוויטת מפצח האגוזים מאת צ'ייקובסקי אקח לבקתה בודדה מפני שמעבר ליצירה הנפלאה ,
היא סוחפת את הדמיון אל מעבר למקום והזמן שנמצאים בו, כמו רוב אגדות העם.
את הקונצרט לקלרינט מאת מוצרט, אותו ניגנתי כנערה, אקח עמי, כי הוא משובב לב ועליז ובודאי זה ייקל עליי באי בודד.
ואקח גם את הקונצרטו לכינור מאת באך, כי הוא סוחף מאוד במוטיב המרכזי
שלו . נידמה כאילו אתה מובל בעלילה הולכת ומשתלטת על כל החושים, כך לא היה לבד.
עמית רונן / הארת שוליים
בית האמנים רח' גבעתי 17 ראשון לציון
פתיחה: יום ו' 2.6.23 ב 11:30, נעילה בשת 26.6 ב 13:00
שעות פתיחה א' ד' ו' 10:00-12:00I ב', ג' ה' 10:00-13:00, ב' ו-ד' 17.30 - 19.00, שבת 11:00-12:00
