מאמר:

על הספר התבונה המחודשת/אריק בלום

 

התבונה המחדשת - פילוסופיה בת-מדרשית

 

שם המחבר: משה מאיר

 

מספר עמודים: 143

 

הוצאת ספרים : בית עקד ספרים

 

 

"התבונה המחדשת" הוא ספר עיוני בתחום הפילוסופיה היהודית המנסה להתמודד עם בעיית היסוד של הפילוסופיה היהודית באמצעות משנתו של הפילוסוף היהודי הרמן כהן.
"המכנה המשותף לאהבת התורה ולאהבת הפילוסופיה, הוא אהבת החכמה" (עמוד 12).

 

האם יש פילוסופיה יהודית? או שמא הפילוסופיה היהודית איננה אלא פילוסופיה מערבית העטופה במעטפת מקורות היהדות?
הספר הזה שייך למסורת הטוענת שיש פילוסופיה יהודית. היא מהווה פגישה בין הפילוסופיה ובין מקורות היהדות, כשכל אחד מהענפים תורם למשנהו תרומה ייחודית.
אם כן, מהי תרומתם של מקורות היהדות לפילוסופיה?

הספר מציע תשובה חדשנית ומהפכנית. מקורות היהדות לא תורמים תוכן מסוים לפילוסופיה, ואפילו לא תבנית יסוד - כפי שחשב הפילוסוף הרמן כהן.
"מקורות היהדות הם התורה שבכתב והתורה שבעל פה. המקורות האלה, מהווים את המקור לדת" (עמוד 47).
כהן טען שמקורות היהדות הם אב מקור למקורות כל הדתות המונותיאיסטיות: היהדות, הנצרות והאיסלאם. מושג היסוד שלהם הוא אלוהים.
"אלוהים על-פי הרמן כהן, הוא ההצטרפות בין אלוהים לאדם, והמבנה השלם של השיטה הפילוסופית שלו מוצג בעמוד 49 בספר. משה מאיר מציג שלוש מגבלות בתפיסה המוצגת, ומציג שיטה משלו המתגברת על המגבלות הללו.

מקורות היהדות - לא כתבי הקודש אלא משנת החכמים - תורמים שיטת חשיבה ייחודית, הנבדלת מהשיטה המדעית הנגזרת מהפילוסופיה.
שתי השיטות - המדעית והבית מדרשית - משלימות אחת את השנייה ותורמות אחת לשנייה. השיטה הבית מדרשית עוברת הפשטה, ומיושמת בתחומי חשיבה שונים.
תחום חדשנות חדש נוצר, בהשראת דברי רבי יהושע - 'אין בית מדרש ללא חידוש'. זאת איננה רק שיטה תיאורטית.

 

משה מאיר מתייחס בספרו למשפט: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לא עזר כנגדו", ומציג את מגפת ה"בדידות" המאפיינת את העידן המודרני. "הניכור, הוא בדידות שהפכה לכרונית" (עמוד 56) – הניכור מוצג כרעה חולה והרסנית לאדם עצמו ולחברה, ופגיעה במושג המשפחה.

 

הספר מתייחס גם לחשיבה הפילוסופית הקשורה למושגים מהותיים ביהדות כמו: שמירת השבת, קדושה, תפילה, כתובה ועוד ועוד.
בהתייחסות ל"עם ישראל" קבעו החכמים: "יחיד שאיינו שומר את המצוות, לא יוגדר כחלק מ'עם ישראל' ". המשמעות היא שאני ורבים אחרים לא שייכים לעם ישראל (עמוד 147),
מה שמדגיש את בעיית הזהות, וקשור לשאלה הקשה: "מיהו יהודי?".

 

מושג "העולם הבא" לא מופיע בכתבי הקודש. זהו חידוש של החכמים, ומקצת מהדיונים הפילוסופיים הקשורים לנושא זה מוצגים בספר, כמו גם מושג "תחיית המתים" (עמוד 142).

 

מעניינת התייחסות החכמים לנושא "עונש המוות": "המניע לביטול עונש המוות הוא תפישת האדם כצלם אלוהים".

 

המחבר - ד"ר משה מאיר - בוגר ישיבה וד"ר לפילוסופיה יהודית, יצר שיטת חשיבה קבוצתית, שיטת 'אפרכסת', שהיא הפשטה של שיטת החשיבה הבית מדרשית הקדומה.
עם השיטה הזאת הוא עובד עם אנשי מדע, ביטחון, רפואה עסקים וחינוך.

הספר מציג את שאלת היסוד של הפילוסופיה היהודית, שאלת היחס בין הפילוסופיה ומקורות היהדות, מציג את פתרון הפילוסופים היהודים לדורותיהם עד לשיטתו של הרמן כהן וממשיכי דרכו - פרנץ רוזנצווייג, עמנואל לווינס והרב סולובייצ'יק. לאחר מכן מציע את פתרונו ובונה את שיטתו התיאורטית והיישומית. בכך משתנה תמונת הפילוסופיה היהודית העכשווית והעתידית.

המחבר למד תלמוד מסבו אברהם ארזי ומרבו הרב אהרון ליכטנשטיין. הוא כתב עבודת דוקטורט על הפילוסופיה של הרמן כהן, ופנה לכתיבה יוצרת של פילוסופיה הממשיכה את דרכו. בספר הוא מביא לידי ביטוי את שתי אהבותיו - לתורה ולפילוסופיה, ומצליח לגשר ולחבר ביניהן.

 

שפת הכתיבה של הספר חדה וברורה, אבל תוכנו לא פשוט להבנה ודורש התעמקות בכל מילה בטקסט. אני מודה שלא הצלחתי להבין או להזדהות עם חלק מהטיעונים המוצגים בספר, ועדיין הספר מרתק ומסקרן, ואני ממליץ עליו לכל מי שמתעניין בפילוסופיה היהודית.
"הפילוסופיה והמדע הנגזר ממנה יכולים לטעון שהאדם נוצר בתהליך אבולציוני מהקוף, הפילוסופיה היהודית יכולה לטעון שהאדם נברא כצלם אלוהים. שתי המערכות נחות זו לצד זו, האדם יכול להחזיק בשתיהן למרות הסתירה שביניהן".