צילום: מיכל דורון
אירוע השקת הספר -אוצר בעקבות האוצר/ בלפור מור
האנתולוגיה "אוצר בעקבות האוצר, שירה עברית לרבע הראשון של המאה העשרים ואחת" בהוצאת "ביטאון שירה - הוצאה לאור", הופקה ביוזמתו ובעריכתו של ד"ר אורן עילם, בה הוא כינס שירים של שבעה משוררים, כולל שיריו שלו.
באנתולוגיה משתתפים, לפי סדר הופעתם: אורית כרמל רפאלי, אלי תומר, יורם סלבסט, חגית בת-אליעזר, חיים ספטי, שמואל יריב ואורן עילם. לכל משורר הוקצו שלושים עמודים בספר.
בערב ההשקה, שהתקיים בבית הסופר בחסות אגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל ב-3.5.2023, כל משורר נשא דברים, קרא שירים, ואף התייחס לדברי קודמיו במשך 10 דקות. המיוחד בספר זה, כדבריו של אורן עילם, שהנחה את הערב, זו העובדה שהשירים של כל משורר, שנכללו באנתולוגיה, הם המיטב מכלל יצירתו, דבר שאיפשר להוציא ספר ברמה גבוהה. השירים באים ברצף, עם ציון שם הספר, בו נדפסו, ללא פירוט קורות חייהם של המשוררים.
לכל משורר יובא כאן שיר אחד מאלה, שהוא קרא בהשקה.
ראשונה עלתה אורית כרמל רפאלי. היא ציינה, ששירה זו הסוגה הגבוהה ביותר לטעמה האישי. היא מרבה בקריאת שירה. בשיריה היא קרובה לעצמה, וחשה שיש בכך אומץ רב. היא פרסמה עד כה שלושה ספרים. אורית כרמל רפאלי מורה לחינוך מיוחד. היא עושה עבודת דוקטורט, שעוסקת במשוררים בני הדור השלישי יוצאי ארצות ערב.
אורית כרמל רפאלי קראה שלושה שירים: שיר על סבתא שלא ידעה לקרוא, "דור שלישי להגירה", ו"טוב לבם של אנשים".
*
נְבוֹכָה הָיְתָה תַּחַת שִׁלְטֵי רְחוֹבוֹת
אֲבוּדָה כְּיַלְדָּה
מְחַיֶּכֶת חִיּוּךְ בַּיְשָׁנִי
מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי שֶׁאַקְרִיא
סָבְתָא מַלְכַּת בֵּיתָהּ
הִרְחִיקָה רְאוֹת בְּיָשְׁבָהּ בַּמִּרְפֶּסֶת
מְמַעֶטֶת לָצֵאת לָעִיר הַגְּדוֹלָה
יָד כִּוְּנָה הֵיטֵב מַסְלוּלָהּ
כְּבוֹדָהּ שֶׁל אִשָּׁה פְּנִימָה
הִיא בְּשֶׁקֶט הִסְכִּימָה
סָבְתָא וִדְּאָה תָּמִיד
שֶׁתִּהְיֶה לִי מְכוֹנִית
וּמִלִּים לָעוּף בָּהֶן
כְּצִפּוֹר גְּדוֹלָה מֵעַל הָעִיר
בִּכְנָפַיִם שֶׁלֹּא הָיוּ לָהּ
אלי תומר הביע אופטימיות לגבי עתיד השירה. "כמו שתפילות לא ייגמרו כך גם השירה לא", אמר. ביום יום הוא עוסק בתחום המחשבים והניהול, אבל מילדות ולאורך כל חייו כתב שירים. האנתולוגיה בשבילו היא מקום שבו התאספו שירים ומשוררים. למרות ששירה היא שירת היחיד, העובדה שהוא חלק מקבוצת כותבים עושה לו טוב. השירה בשבילו היא התבוננות בעולם, ובעלת חשיבות עבורו. לפני שקרא את שיריו, התייחס לכל אחד מחבריו באנתולוגיה באמצעות ציטוט משיר, שהמחיש את רוח הכותב ואת הדרך, בה הוא מתבונן בעולם.
אלי תומר קרא את שיריו: "ודוי ליום כיפור", "להתבגר" ו- "מצב קיומי".
וִדּוּי לְיוֹם כִּפּוּר
עַל שֶׁחָשַבְתִּי
לֹא-חֲלוֹם
עַל שֶׁדָּחִיתִי
לֹא-הַיּוֹם
עַל שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי
לֹא-מָקוֹם.
עַל שֶׁכָּתַבְתִּי
לֹא-שִׁירִים
עַל שֶׁהִבְטַחְתִּי
לֹא-מִלִּים
עַל שֶׁקִּיַּמְתִּי
לֹא-נְדָרִים.
יורם סלבסט קורא שירה כל יום. הוא התחיל לכתוב שירים בגיל חמש עשרה כשהיה במצב נפשי קשה. השירה עזרה לו לצאת מהדיכאון. את ספרו הראשון הוציא בהוצאת עקד בעריכתו של איתמר יעוז קסט. "אני כותב הרבה שירי אהבה", ציין.
יורם קרא את שירו על "חלום מאופר באשה" מתוך ספר שיריו הראשון "מקום שאינו אלא מעבר", את "עבדל רחים" מתוך "יותר קרוב מסמוך", שיר שמשקף היטב את דילמות חיינו בממשק עם שכנינו הפלשתינאים, את השיר "שחר", שכתב בהשראת טיול בוקר עם שני כלביו, את "מבינה?" ואת השיר "סוד".
עַבְּדֶל רַחִים
בַּלַּיְלָה הִדְלַקְנוּ אוֹר פַּנָּסִים
וְעָבַרְנוּ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר
חִפַּשְׂנוּ אֶחָד, עַבְּדֶל רַחִים
מְבֻקָּשׁ בַּעֲווֹן תִּכְנוּן וּפִגּוּעַ
הֵעַרְנוּ בְּשֶׁקֶט מִשְׁפָּחָה שֶׁל שִׁבְעָה
בִּקַּשְׁנוּ דְּמָמָה
הִסְתַּכַּלְתִּי בָּהֶם צְפוּפִים בַּפִּנָּה
מְכוּסִים בִּשְׂמִיכָה מְשֻׁבֶּצֶת
הִזְנַחְתִּי עֵרָנוּת שֶׁל לוֹחֵם בַּיְּחִידָה
רֹאשִׁי נֶחְבַּט בַּמַּשְׁקוֹף שֶׁל הַדֶּלֶת
גּוּפִי מָעַד וְצָנַח לָרִצְפָּה
הַיֶּלֶד צָחַק כִּוַּנְתִּי פָּנָס,
שִׁנָּיו חֲדָשׁוֹת וְאַחַת חֲסֵרָה
אִמּוֹ כִּסְתָה בְּיָדָהּ אֶת עֵינָיו
מִלְמְלָה תַּחֲנוּנִים בִּשְׁמוֹ שֶׁל אַלְלָה
הַיֶּלֶד הֵזִיז אֶת יָדָהּ שֶׁל אִמּוֹ
וְהִבִּיט בְּעֵינַיִם חוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת
רַחַשׁ פִּתְאוֹם עָלָה מִן הַגֶּפֶן
הֵעִיר עֵינֵי פַּנָּסִים רְדוּמִים
"עַבְּדֶל רַחִים" צָעַק מָאן דְּהוּא
עַבְּדֶל רַחִים דִּלֵּג מֵעַל לַחוֹמָה
עַבְּדֶל רַחִים חָמַק בֵּין זֵיתִים
הַיָּד בַּמַּקְלֵעַ
הַנּוֹתְבִים אַחֲרָיו
הַרְחֵק מֵעֵבֶר לָרֶכֶס
וְעַבְּדֶל רַחִים לֹא נִמְצָא
הוּא יַחְזֹר לְתַכְנֵן אֶת מוֹתֵנוּ
הַיֶּלֶד יִלְחַשׁ אֶת שְׁמוֹ מַעֲרִיץ:
"הוּא עָשָׂה מֵהֶם צְחוֹק"
עַבְּדֶל רַחִים לְבַדּוֹ
מוּל מֵאָה חַיָּלִים וּמַסּוֹק
חגית בת-אליעזר היא משוררת ומתרגמת, ומארגנת ערבי שירה ב"סלון" שבדיזנגוף סנטר. היא הוציאה עד כה ארבעה ספרי שירה, וכותבת רשימות ביקורת על מופעי תרבות ושירה. בעידודו של אורן עילם, היא עובדת על ספר שיריה החמישי. היא ציינה לטובה את סגנונה המיוחד של האנתולוגיה, שמכילה שירים בלבד, שמיצגים את מחבריהם, ללא כל מידע נלווה על המשוררים, המשתתפים בה. ועוד על מבנה האנתולוגיה, חגית אמרה בהומור, שהיא מתמטיקאית, כמו אלי תומר, ושמה לב, שמקבץ שיריו של כל משורר מתחיל באנתולוגיה בעמוד בעל ספרת אחדות 7, ובקפיצות של 30: 7, 37, 67... 187
חגית בת-אליעזר קראה את שיריה: "נסיעה", "פרורים", "אתך זה כמו נהיגה בעיר", "פן חדש", ואת השיר "דור שני לעליה", שמתכתב עם השיר "דור שלישי להגירה" של אורית כרמל רפאלי.
אִתְּךָ זֶה כְּמוֹ נְהִיגָה בָּעִיר
פְּנִיּוֹת חַדּוֹת
צָמְתֵי הַחְלָטוֹת
תַּמְרוּרֵי עֲצֹר
לְמִי זְכוּת קְדִימָה
רַמְזוֹרִים אֲדֻמִּים
אַךְ גַּם גַּל יָרֹק
עֲצִירוֹת פִּתְאֹם
פְּקָקֵי תְּנוּעָה
קְשָׁיֵי חֲנָיָה
קְנָסוֹת וּגְרִירוֹת
חֲסִימוֹת, עֲבוֹדוֹת עָפָר – עַד מָתַי?
אַתָּה – תֵּל אָבִיב חֲלוֹמוֹתַי
חיים ספטי פרסם שלושה ספרי שירה בהוצאת כרמל, שירים ,סיפורים מסות ומאמרים בכתבי עת שונים, באנתולוגיות ספרותיות ובעיתונים היומיים. הוא פתח בקריאת שירים מספרו הראשון "דו"ח על יתרת הנפש" כשם הספר, "השקט צובע את תריסינו" , "שלא לשווא חיינו". הוא המשיך בקריאת שני שירים מתוך ספרו השני "הזמן קורס, נתך", שירים העוסקים בקוסמולוגיה של היקום: את שיר "הזמן קורס, נתך", שנכתב בהשראת ספרו של סטיבן הוקינג "קיצור תולדות הזמן" ואת "תנומה". מתוך ספרו השלישי "אהבה לבנה", הכולל שירים ליריים ושירים העוסקים בהוויתנו, קרא את "הלביאה" ואת "בואי אלי בשמלת השכחה".
שֶׁלֹּא לַשָּׁוְא חָיִינוּ
אָמַר לָהּ: בְּבוֹא הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים בָּנוּ לָגַעַת
בַּמַּגָּע הַלָּבָן שֶׁאֵין אַחֲרָיו דָּבָר,
נֵדַע שֶׁלֹּא לַשָּׁוְא חָיִינוּ כְּצֶמַח אַקְרָאִי
שֶׁנִּצְּתָה בָּנוּ שִׁירָה כְּנֵס מִתְחוֹלֵל
שֶׁהִתְלַקְּחָה בָּנוּ רוּחַ כִּזְרִימַת נַחַל
שֶׁהָיְתָה בָּנוּ רְצִיַּת הָעֲשִׂיָּה גְּדוֹלָה כְּקֶשֶׁת בֶּעָנָן
שֶׁהָיְתָה בָּנוּ אַהֲבַת הַיֹּפִי כְּאַיָּלוֹת לְמַרְאֶה
וְאַתְּ מָה דְּבָרֵךְ, הַנִּצְחִית?
וְאָמְרָה: אֲנִי מֵעֵבֶר מִזֶּה
מֵעֵבֶר לְהַרְרֵי הַלֹּבֶן, שָׁם הֵיכְלֵי הַנֶּצַח,
לֹא כְּמַרְאָם כָּאן מַרְאָם שָׁם –
בְּכֶתֶר הַחַמָּה כָּאֶבֶן הַיְּקָרָה קְבוּעִים
בְּזֵר הַסַּהַר כַּעֲלֵי דַּפְנָה שְׁזוּרִים,
וְאַתָּה אֵיךְ יָדַעְתָּ? וְאָמַר לָהּ: חַשְׁתִּי. וְאָמַר:
אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ אֶל הַרְרֵי הַלֹּבֶן, אָנוּ שֶׁאַהֲבָתֵנוּ לָךְ
טְהוֹרָה כָּמוֹךְ, מַדּוּעַ לֹא נִנְחַל הַיֹּפִי בַּהֲנִצּוֹ
מַדּוּעַ לֹא נִרְוֶה מַרְאוֹת הַחַמָּה וְהַסַּהַר כְּמַרְאָם בִּמְחוֹזוֹתַיִךְ?
חָפְשִׁיֵּי הַדַּעַת הוֹלְכִים אַחַר הַשָּׁעָה, וְרַק הַכְּבוּלִים בְּאַהֲבָתָם לָךְ צוֹפִים כְּחוֹלְמִים אֶל הַרְרֵי הַלֹּבֶן.
שמואל יריב הוא פרופסור לכימיה, שכותב שירים וסיפורת אחרי שיצא לגמלאות. שמואל התחיל לפרסם את שיריו בגיליונות "ביטאון השירה", בעריכתו של אורן עילם. עד כה הוציא שני ספרי שירה.
נבצר משמואל יריב להגיע לאירוע, על כן אורן עילם קרא את שיריו מהאנתולוגיה: את "אבא הגר מגליציה", שנכתב בהשראת סיפור חייו ועלייתו של אביו מגליציה לפתח תקוה, את "העצים הגבוהים בריברסייד- קליפורניה" ואת "העצים השקופים" .
בִּשְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע-מֵאוֹת וּשְׁמוֹנֶה אַבָּא הִגֵּר מִגָּלִיצְיָה.
אִלּוּ בִּקֵּשׁ גְּאֻלָּה בִּנְיוּ יוֹרְק
כִּי אָז הָיִיתִי הַיּוֹם מְזַמֵּר עִם גִּיטָרָה
בְּאִצְטַדְיוֹנִים גְּדוּשֵׁי נְעָרוֹת שׁוֹרְקוֹת לְנִעְנוּעֵי עַכּוּזִי
וּמִתְלַהֲמוֹת בְּמָשְׁחָן אֲבָרַי בַּשֶּׁמֶן.
דְּיוֹקָנִי עַל קִירוֹת חַדְרֵיהֶן
וְהֵן נִרְדָמוֹת עִם וִידְיוֹקְלִיפִּים שֶׁל שִׁירַי
וַאֲנִי בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶן.
וְאוּלַי הָיִיתִי גְּדוֹל מְאַהֲבֵי הַקּוֹלְנוֹעַ,
מַנְיָאק שֶׁאֶל מִילְיוֹנֶרִית תְּשׁוּקָתוֹ,
אוֹ גִ'יגוֹלוֹ
הַמּוֹכֵר חֲמוּדוֹתָיו בְּפִנּוֹת חֲשׁוּכוֹת שֶׁל תַּחֲנוֹת רַכֶּבֶת,
אוֹ נַעַר תָּמִים
הַמִּתְפַּתֶּה לְעַנֵּג גְּבִירָה מְתֻסְכֶּלֶת.
וַאֲנִי אָמֶרִיקָאִי, מִתְרַפֵּק בְּטִירָה בְּבֶּוֶרְלִי הִילְס,
מִתְכַּרְבֵּל בִּתְּהִלַּת עִתּוֹנוּת
וּרְכִילָאִיּוֹת הוֹלִיווּד נֶחְפָּזוֹת לְפַרְסֵם
בְּכָל עֵת שֶׁהָיִיתִי נִמְחָץ בִּזְרוֹעוֹת סֶלֶבְּרִיטָאִית.
אֶלָּא שֶׁעֶרְגָּה לְצִיּוֹן הֵבִיאָה אֶת אַבָּא לְצִיוִילִיזַצְיַת פֶּתַח תִּקְוָה.
וְעַד לְמוֹתוֹ בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ
לֹא חָדַל לְפַזֵּם אֶת הִמְנוֹן הַעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה
וּלְקַלֵּס אֶת עֲמַל הָעוֹבְדִים.
וְהַיּוֹם זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר לַחֲלוּטִין וּכְזָר אֶעֱמֹל בֵּין זָרִים.
הַנְּעָרוֹת זָנְחוּ סִיסְמוֹת שְׁנַת שְׁמוֹנֶה וַעֲמַל כַּפַּיִם נִכְפַּשׁ.
תַּעֲרֹגְנָה לְיָדַיִם עֲנֻגּוֹת
וְלִבּוֹתֵיהֶן לָאָפְנָה וְלַמִּסְעָדוֹת.
מְשַׁסּוֹת בִּי זוֹ אֶת זוֹ וּמְמַלְמְלוֹת
"הֶבֶל חִיּוּךְ עַל פְּנֵי אַחֲרוֹן דּוֹר שֵׁנִי לַעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה".
ד"ר אורן עילם עשה את הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה. הוא התחיל לכתוב שירה בגיל עשרים וחמש, עורך את כתב העת ביטאון שירה ובעל ההוצאה לאור. השירה הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחייו והתפתחה לעיסוקו העיקרי.
אורן עילם קריא את השיר "רצינו עולם אחר", ושני שירים על סוסים, המדמים את הסוס לאורן עילם עצמו בתקופות שונות של חייו: "לב לימון" שנכתב ב-2016, את "הסוס" שנכתב ב-2022.
רָצִינוּ עוֹלָם אַחֵר
רָצִינוּ עוֹלָם אַחֵר אֲבָל זֶה לֹא קָרָה
הָעוֹלָם נִשְׁאַר כְּפִי שֶׁהוּא
מִשְׁתַּבֵּחַ כְּיַיִן, וְנִרְקָב כְּאַשְׁפָּה
שׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה מֵהַיָּמִים הָהֵם
בָּהֶם הָיִיתִי אַב קַדְמוֹן
הַשָּׁמַיִם, הַשֶּׁמֶשׁ, הַיְּקוּם,
לֹא נוֹצַר שׁוּם דָּבָר חָדָשׁ
אֵין חָדָשׁ מֵעַל וּמִתַּחַת לַשֶּׁמֶשׁ
בֶּאֱמֶת שֶׁרָצִינוּ עוֹלָם אַחֵר
וַאֲפִלּוּ הִתְנַהַגְנוּ כְּאִלּוּ הָעוֹלָם הוּא אַחֵר
אֲבָל זֶה הִתְפּוֹצֵץ לָנוּ בַּפָּנִים
חָיִינוּ בְּבוּעָה עַד שֶׁהִיא הִתְפּוֹצְצָה
וְכָעֵת אֲנַחְנוּ חַיִּים בַּסָּוָנָה
אֲנַחְנוּ חַיִּים בַּשְּׁטָחִים הַפְּתוּחִים
מְחַפְּשִׂים לְהָבִין אֵיךְ לִחְיוֹת בָּעוֹלָם
כְּפִי שֶׁהוּא וְלֹא כְּפִי שֶׁרָצִינוּ
לְהַאֲמִין שֶׁהוּא, פַּעַם מִזְּמַן.
את הערב פתח יו"ר האגודה צביקה ניר, שציין שכל הוצאה של ספר שירה היא ברכה בימים אלה. צביקה העלה כמה שאלות לגבי השירה בארץ. הוא אינו רואה, ששירה מתייחסת לאירועים העכשוויים, ועל כן, תהה עד כמה השירה באמת רלוונטית. האם ספרי השירה נקראים? למעשה, יש יותר כותבי שירה מקוראי שירה. בעקבות כך, מה צריכה להיות האסטרטגיה של אגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל, בתקופה בה הדור הצעיר קורא הכול בטלפון הנייד. לגבי האנתולוגיה "אוצר בעקבות האוצר" צביקה ניר שאל, מה הקשר בין השירים של שבעת המשוררים המשתתפים בה.
לאחר ששמעתי את השירים, אותם קראו המשוררים באירוע בבית הסופר, וכן לאחר קריאתי בבית את שיריהם באנתולוגיה, קיבלתי משב רוח מרענן ואנרגיות חזקות של אופטימיות. גיליתי את המכנה המשותף של המשוררים והשירים, שהוא הווייתנו בארץ הזאת. ולא משנה אם אנחנו דור שני או שלישי לעלייה, אם אבא שלי עלה מגליציה, ואם נולדתי בפתח תקווה, כולנו נטועים כאן, וכותבים על עבדל רחים, על החלומות המאופרים באישה, ועל העצים השקופים שלנו, על יוקר המחיה, על הסוס שהייתי, ועל הסוס האציל שאני רוצה להיות.
וכן. כמו שהתפילה רלוונטית גם שירי האנתולוגיה הזאת רלוונטיים מאוד. בלי השירה הזאת, איך נדע שלא לשווא חיינו?
.
