שיר:

לְחוּצָה בְּאֹרֶךְ/לוי אבן אלתבאן

 

״לְחוּצָה, בְּאֹרֶךְ / גָּלוּת מְשֻׁכֶּלֶת,

 

מְעֻנָּה בְפֶרֶךְ / מֹרְאָה וְנִגְאֶלֶת,

 

לְהֵיכַל דְּבִירֵךְ / אֲשִׁיבֵךְ לְמֶמְשֶׁלֶת

 

וְאֶגְדֹּר פִּרְצֵךְ / וְאָשִׂים לְמַחֲצֵךְ

 

אֲרוּכָה, וְאֶרְצֵךְ / וְאֹהֲבֵךְ נְדָבָה״.

 

 

״וְעַד אָן יְשׁוּעָה / אֶהְיֶה מְחַכָּה –

 

וַאֲנִי פְּרוּעָה / מִצֵּל וְסֻכָּה?

 

כַּשֶּׂה תוֹעָה, / כְּרָחֵל מְבַכָּה,

 

עָבַר קְצִירִי / וְכָלָה בְצִירִי

 

וְנוֹסַף צִירִי – / וְצִירִי לֹא בָא!״

 

 

״יְחִידָה, לִבְשִׁי / בִגְדֵי תִפְאֶרֶת

 

וְנֵזֶר חִבְשִׁי / לְכָבוֹד וַעֲטֶרֶת

 

כִּי עוֹד תִּנְשִׁי / בֹשֶׁת, וּמַשְׂכֹּרֶת

 

תִּקְחִי, וְיֵחַת / זֶרַח וְנַחַת,

 

תִּשְׂמְחִי תַּחַת / הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה״.

 

 

״חָלְפוּ זְמַנַּי / בְּיָגוֹן וּמְהוּמָה

 

וּפָנַי – עֲווֹנַי / כִּסּוּ בִכְלִמָּה,

 

וּמִכָּל בָּנַי / נוֹתַרְתִּי עֲרֻמָּה.

 

לְרִיק אֶעֱמֹל, / אִם לֹא תִגְמֹל

 

בְּחַסְדְּךָ וְתַחְמֹל – / וְאָנָה אֲנִי בָא?״

 

 

״קוֹמֵם אֲקוֹמֵם / דְּבִירֵךְ הַנֶּחֱרָב

 

וְקַרְנֵךְ אֲרוֹמֵם / בְּקִרְיַת מֶלֶךְ רַב

 

וּלְדַל מְשׁוֹמֵם / יְשׁוּעָתִי תִקְרַב

 

וְאַשְׁמִיד רְשָׁעִים / זֶרַע מְרֵעִים –

 

וְעַל כָּל פְּשָׁעִים / תְּכַסֶּה אַהֲבָה״.