על משמעות התהליך הרגשי ביצירה עם שרית לפיד/ ראובן שבת
שרית לפיד היא אמנית רב תחומית, שיצירותיה מביעות הן את עולמה הרגשי, האישי, והן את הנגיעה המעניינת, המקורית והמרתקת אל "העולם שבחוץ."
בתערוכתה הקרובה שתפתח ב18.5 בבית האמנים בתל אביב, ניתן יהיה להתרשם מיצירות מיוחדות מאוד אלו היטב.
ספרי מעט על עצמך
אני אמנית רב תחומית. ילידת 1965. א+2 וסבתא לנכדון מהמם שמכניס המון אור לחיי. מאז ומתמיד נגעתי באמנות. לאחר שחרורי מצה"ל למדתי גרפיקה ועבדתי בסטודיו לעיצוב וציור טקסטיל. בשלב מסוים פניתי לכיוונים אחרים והשארתי את האמנות כתחביב.
בשנת 2009, בטיול טרום גיוס של בני הבכור לדרום ספרד, נחשפתי לזכוכית ונשבתי בקסמה. לאחר שובי למדתי את טכניקת הפיוזינג ופתחתי סטודיו לזכוכית. בסטודיו יצרתי מגוון רחב של עבודות אותן הצגתי בתערוכות קבוצתיות בארץ ובלונדון, מכרתי ולימדתי.
לפני 6 שנים חוויתי אובדן של אישי שטלטל את עולמי. מתוך מקום מושכל ועל מנת לא לשקוע בדיכאון, בחרתי לחזור ללימודי אמנות. תחילה עצרתי את רגשותיי ובשלב מסוים הן פרצו דרך עבודותיי. הבנתי שזו הדרך היחידה עבורי לעבור את מסע עיבוד האובדן.
הקורונה הייתה הזדמנות טובה ושקטה להסתגר וליצור. תערוכת היחיד הראשונה שלי "נגלה ונסתר" התקיימה לפני שנה וחצי בבית שאגאל בחיפה וכולה עסקה באובדן.
במה עוסקת התערוכה החדשה?
התערוכה מֵעֵבֶר, שתפתח ביום חמישי 18.5.23 בבית האמנים בתל אביב, עוסקת בתהליכים הרגשיים שלי. חלק מהעבודות המוצגות בתערוכה הן מנקודת זמן שעדיין עוסקות באובדן ואחרות עוסקות בחיפוש העצמי החדש ובמציאת האור והאופטימיות של המשך החיים.
האם יש אמן שאת מושפעת הכי הרבה מעבודתיו?
האמן שהכי השפיע עלי ועל אופן עבודותיי הוא מרסל דושן. רדיי מייד ועיסוק בחפצים שמוצאת. חוסר ריצוי המתבונן וחשיבה פתוחה – אלו חלק מהדברים שמאד מתחברת אליהם.
אם היית צריכה לקחת עבודת אמנות לבקתה מבודדת בהר, במה היית בוחרת?
לבקתה בהר הייתי לוקחת איתי את עבודת הכדורים, שגם היא תוצג בתערוכה בבית האמנים בתל אביב.
עבודה זו מתפתחת כל הזמן והיא אין סופית. בנקודת זמן זו היא מכילה יותר מ 30 כדורים והיד נטויה. כל כדור שמגיע ליידי מיד מצטרף ומגדיל את המעגל ואת הכח. הכדורים אינם נשארים בצורתם המקורית אלא עוברים תהליך עיוות ועיטוף. מבחינתי הם הרגשות שלי, השברים וגם התקוות. כך שבבקתה אמשיך לצמוח איתה תוך התבוננות בה ובעצמי.
