אחרי מהדורת החדשות/ צבי ביגץ

בצהריים אחרי מהדורת החדשות של השעה שלוש האמנתי לפקידי השלטון שדואגים לשיפור תנאי חיי, לספקי האמת, עורכי הדין הערוכים מולי; לחוזי העתיד תמורת כספי ולסוחרי הנשק  המשתדלים שלא אלחם שוב. לבשתי חליפה איטלקית לבנה, עניבה סגולה, מטפחת כחולה בכיס הקדמי, נעלתי נעלי לק שחורות לבנות ושרוכי זהב. ירדתי במדרגות השחוקות ויצאתי לרחוב אלנבי בחום הכבד של חודש אוגוסט. נהר אוטובוסים משתכשך על האספלט השחור. פיח אפרפר נוטש את האוויר נדבק לשכבות הכתמים על פני טיח בתי הדירות. אשה צעירה משפילה מבט עד נעלי הלק ומגביהה את ידיה מול פני בשאלה. מוכרת מיצי הפירות מכווצת את מצחה מול העניבה הסגולה ומוסיפה עוד קמט לשנות חייה. הקבצן שנח בין קיר חנות לכניסה אפלולית של חדר מדרגות מחייך קטעים בזווית שפתיו, רומז על שרוכי הזהב. אפשר לחמוק בין הבאים וההולכים ומלים שמנסות לפגוע בחליפה האיטלקית הלבנה עד קו העצים בקצה המדרכה בפנייה לרחוב הירקון מול הים.מדרגות שיש בוהקות בכניסה משקפות בדלתות זכוכית גבוהות אותיות מטושטשות את שם המלון המפואר. ידי הימנית בכפפת משי רכה פותחת את דלת המונית השחורה. אשה מבוגרת בשמלה פרחונית קלה מביטה בקפידה מעבר לכתפי במבואת הכניסה עם נברשות בדולח ענקיות ומשחררת שטר של חמישים שקל לידי הפנויה. מזוודת העור החומה כבדה עד דלפק הקבלה מעץ כהה. אפשר לשוב לפתח הכניסה ולנגב את הזעה ממצחי עם המטפחת הכחולה.

** צבי ביגץ כותב ומפרסם סיפורים קצרים בעיתונים, כתבי עת, אתרי רשת. כמה מסיפוריו פורסמו במוסף תרבות וספרות של עיתון "הארץ".