שיר:
שני שירים / אריה לביא
שני חיים
שְׁנֵי חַיִּים נוֹעֲדוּ בְּקֶבֶר אֶחָד.
אֶחָד חֲסַר לֵב, הָאַחֵר חָסֵר יָד.
הָאֶחָד, אֶת לִבּוֹ מִיָּמָיו לֹא יָדַע.
הָאַחֵר, לוֹחֵם שֶׁמִּיָּדוֹ נִגְרַע.
שָׁכַב הַחַי חֲסַר הַלֵּבָב
עַל צִדּוֹ הַשְּׂמָאלִי, שֶׁלְּפֶתַע כָּאַב.
הַחַי הַגִּדֵּם הִטִּיל אֶת יָדוֹ
עֹגֶן בְּכִיס הַתַּכְרִיךְ שֶׁאִתּוֹ.
מִלִּבִּי אֵין שָׂרִיד, אָמַר הָאֶחָד,
אוּלַי גְּדַעְתִּיו. אוּלַי הוּא אָבַד.
אָמַר הָאַחֵר; נָטְלוּ,
וְאוֹתִי לֹא שָׁאֲלוּ.
אָמַר אֵין לוֹ לֵב; יָדַעְתִּי יָדֹעַ,
אֵין שׁוֹנָה הַכְּרִיתָה בַּמַּכְאוֹב מִלִּגְדֹּעַ!
רַק אַחַר שֶׁהוּסַר לְבָבִי כְּמוֹ רֹאשׁ,
נִמְנַע שַׂר הַצַּעַר אוֹתִי מִלִּפְגֹּשׁ.
אַךְ אֹזֶן עוֹד יֵשׁ בִּי. שָׁמַעְתִּי בַּלֵיל
אֶת קוֹל רַעְיָתְךָ אַחֲרֶיךָ שׁוֹאֵל,
מִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ, מְיַלֵּל כְּרוּחַ,
בְּעֵת עָצַמְתָּ עֵינֶיךָ לָנוּחַ.
שָׁמַעְתִּי שָׁמַעְתִּי גׇם רַחַשׁ הַבְּכִי.
דִּמְעָה מֵעֵינֶיהָ שָׁטְפָה אֶל תּוֹכִי.
גִּשַּׁשְׁתִּי יָדִי אֶל לִבִּי, יְדִידִי,
רָצִיתִי אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה לְצִדִּי.
שָׁמַעְתִּי אוֹמֶרֶת; חָיִינוּ יַחְדָּו,
נָתַתִּי נַפְשִׁי, הִפְנֵיתָ לִי גַּב.
אָמַרְתִּי; אִשָּׁה, לֹא הָלַךְ הוּא מִמֵּךְ.
כִּי בַּיִת בָּנָה עָמֹק בְּלִבֵּךְ.
וְיוֹם הוּא יָשׁוּב, יְתַקֵּן מַעֲשָׂיו,
יִהְיֶה לָךְ לְאִישׁ וּלְאָח וּלְאָב.
קְחִי דִּמְעָתֵךְ, כִּי לְכָאן הִיא נָפְלָה,
הַשְׁקִי בָּהּ הַרְבֵּה אֶת סִדּוּר הַתְּפִלָּה.
אָמַרְתִּי לָהּ כָּךְ, וְהִיא נִרְגְּעָה.
הוֹשִׁיטָה יָדָהּ, אָסְפָה הַדִּמְעָה,
פָּתְחָה הַסִּדּוּר, עֵינֶיהָ בּוֹרְקוֹת,
לְרֶגַע, אוֹ שְׁנַיִם, הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת.
תּוֹדָה יְדִידִי, כָּאַב הַגִּדֵּם
אֶת כְּאֵב רַעְיָתוֹ, בְּקוֹל בְּכִי אִלֵּם,
אִלְמָלֵא יָדִי הַיְּמָנִית חֲתוּכָה,
כִּי הָיִיתִי לוֹחֵץ בְּחֹם אֶת יָדְךָ.
הַרְבֵּה טָעֻיּוֹת טָעִיתִי, אָחִי,
יָדִי לֹא הוֹשִׁיעָה לִמְנוֹעַ קוֹל בְּכִי.
כָּעֵת אֶשְׁתַּדֵּל, בְּיָדִי אֲטַפֵּל,
אֶהֱיֶה לִי וְלָהּ עוֹזֵר וְגוֹאֵל.
אָמַר אֵין לוֹ לֵב; הַתִּשְׁמַע יְדִידִי?
אִם רְצוֹנְךָ, קַח אֶת יָדִי!
בְּנֵה אֶת חַיֶּיךָ עַל סֶלַע יַצִּיב.
וְאַל תְּסָרֵב. הֱיֵה נָא חָבִיב.
אָמַר אֵין לוֹ יָד; רְאִיתִיךָ נִרְגָּשׁ,
כִּי הִנֵּה הִתְפַּעֵם בְּךָ לֵב מֵחָדָשׁ!
אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה בְּיָדְךָ, בְּלֹא לֵב
מְעֻדָּן, סַבְלָנִי וְחוֹשֵׁב וְאוֹהֵב?!
לֹא אֶת יָדְךָ אֲבַקֵּשׁ לְעַצְמִי,
כִּי לֹא בְכֹחִי אֶבְנֶה עוֹלָמִי.
תֵּן לִי לִבְּךָ שֶׁכֹּה הִתְרַכֵּךְ,
קַח אֶת לִבִּי כַּאֲשֶׁר תִּצְטָרֵךְ.
נָתַן לוֹ יָדוֹ וְלִבּוֹ וְרַגְלָיו,
תָּמַךְ בְּאָחִיו, נְשָׂאוֹ עַל גַּב.
רָאָה חֲסַר יָד מַרְכִּיב וְרוֹכֵב.
נָתַן לֵב לִרְאוֹת כִּי נִשְׁעָן הוּא עַל לֵב.
אם טוב לך
אִם רַע לְךָ, אוֹי, הוֹדֶה לוֹ גַּם כֵּן.
אִם טוֹב לְךָ, בּוֹא, תּוֹדֶה לָאֵ־ל וְ...
אִם רַע לְךָ, אוֹי, הוֹדֶה לוֹ גַּם כֵּן.
אַתָּה מְאֻשָּׁר, מֵאֵין כָּמוֹךָ,
יַחְדָּיו, אֲהוּבִי, נִרְקֹד נַעְלוֹזָה.
אַתָּה מְאֻשָּׁר, מֵאֵין כָּמוֹךָ,
יַחְדָּיו, אֲהוּבִי, נִרְקֹד נַעְלוֹזָה.
אַתָּה מְדֻכְדָּךְ, נָסוֹג אֲחוֹרָה,
אֵת מַר נַפְשְׁךָ נַשְׁלִיךְ הַיְאוֹרָה.
אַתָּה מְדֻכְדָּךְ, נָסוֹג אֲחוֹרָה,
אֵת מַר נַפְשְׁךָ נַשְׁלִיךְ הַיְאוֹרָה.
אִם טוֹב לְךָ, בּוֹא, תּוֹדֶה לָאֵ־ל וְ...
אִם רַע לְךָ, אוֹי, הוֹדֶה לוֹ גַּם כֵּן.
אִם טוֹב לְךָ, בּוֹא, תּוֹדֶה לָאֵ־ל וְ...
אִם רַע לְךָ, אוֹי, הוֹדֶה לוֹ גַּם כֵּן.
