שיר:

אֹשֶׁר צָלוּל/ ניקולא יוזגוף אורבך

 

בְּקַרְקָעִית הָאֹשֶׁר

שׁוֹכֵן קִיּוּם שָׁלֵם

שֶׁהָיִיתָ חֵלֶק מִמֶּנּוּ

לִפְנֵי שֶׁחָמַקְתָּ

בִּשְׁאִיפָה לְאֹשֶׁר אַחֵר

וְלֹא הֵבַנְתָּ, שֶׁהָיִיתָ תַּמְצִית הָאֹשֶׁר

עַד שֶׁרָחַקְתָּ מֵהַקַּרְקָעִית

בְּרָדְפְךָ אַחַר אֹשֶׁר שֶׁכְּבָר הָיָה בְּיָדֶיךָ.

 

עַתָּה בְּקַרְקָעִית הָאֹשֶׁר

מוּטֶלֶת הֲוָיָתְךָ

רְחוֹקָה מִכֹּל שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לִהְיוֹת

מְכֻסָּה בְּהִתְכַּחֲשֻׁיּוֹתֶיךָ

קְבוּרָה תַּחַת סַרְבָנוּתְךָ הַמַּתִּישָׁה

לֵהָנוֹת מֵהַחַיִּים.