שיר:

בְּאַהְבַת נַעֲרָה/    טודרוס בן יהודה אבולעפיה

 

בְּאַהְבַת נַעֲרָה אֵין חֵטְא וְאַשְׁמָה / וְאֵין רַע בַּחֲשֹׁק עֶלֶם לְעַלְמָה,

 

אֲבָל דָּת לַחֲשֹׁק כָּל בַּת עֲרָבִים – / וְאִם לֹא תִהְיֶה יָפָה וְתַמָּה,

 

וְלִרְחֹק עַד מְאֹד מִכָּל אֲדוֹמִית – / וְאִלּוּ תִהְיֶה בָרָה כְּחַמָּה.

 

הֲכִי אֶל בַּת אֱדוֹם אֵין חֵן, וְאִלּוּ / תְכַס מֶשִׁי וְתִלְבַּשׁ שֵׁשׁ וְרִקְמָה:

 

בְּגָדֶיהָ מְלֵאִים טִיט וְחֶלְאָה / וְטֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ זְעוּמָה,

 

וְלֹא יִקַּח זְנוּתָהּ לֵב, הֲכִי הִיא / פְתַיּוּת בַּזְּנוּת, בַּל יָדְעָה מָּה.

 

אֲבָל כָּל בַּת עֲרָב חֵן לָהּ וְיֹפִי / מְלַבֵּב לֵב וּמֵסִיר כָּל מְהוּמָה,

 

כְּאִלּוּ מִשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁה, / לְרוֹאָהּ תִּיף, וְאִם תִּהְיֶה עֲרֻמָּה!

 

וְיוֹם הַמַּעֲשֶׂה תִּנְעַם, וּבִזְנוּת / תְּבוּנָה לָהּ, וּבַזִּמָּה מְזִמָּה,

 

בְּצַוַּאר הָאֱנוֹשׁ תִּרְקַע בְּרַגְלָהּ / וְתֹאמַר: ״אָח!״ וְהַמֵּת חַי מְקִימָה.

 

לְזֹאת חוֹשֵׁק אֲדוֹמִית הוּא כְאָדָם / אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בַּבְּהֵמָה!