רשימה:
היה איש ואיננו עוד – על יהונתן גפן ז"ל/ יונה גל
נולד ב־22 בפברואר 1947 נפטר ב־19 אפריל 2023
נעצבתי מאוד אל ליבי בעת שפתחתי את הפייסבוק וראיתי הודעה על פטירתו של יהונתן גפן היוצר ואיש האשכולות.
הייתי צריכה לקרוא שוב ושוב כדי להאמין שזה אכן קרה. מודה שאפילו זלגו לי דמעות כיוון שהרגשתי שהוא מוכר לי, אומנם לא אישית אלא דרך כתיבתו. קראתי את כל ספריו, אהבתי את דרך כתיבתו וצחקתי מההומור החכם שלו.
יהונתן נולד וגדל בנהלל, בן לאביבה לבית דיין ולישראל גפן. נולדו לו שלוש אחיות נורית, זוהר וענת.
הוא שירת בצנחנים, לחם במלחמת ששת הימים בשכם וברמת הגולן. היה גם קצין במודיעין והשתחרר בדרגת סגן. במלחמת יום הכיפורים השתתף בצליחת תעלת סואץ ובקרבות באיסמעיליה. הוא העיד על עצמו שסבל מהלם קרב.
בעת שירותו הצבאי מתה אימו מנטילת מנת יתר של תרופה, לדברי יהונתן הייתה זו התאבדות. בשנת 1977 התאבדה אחותו נורית. הוא חי בתל אביב, בלונדון, ניו יורק ובוסטון ובשנים האחרונות גר במושב בית יצחק.
כבר בגיל 11 כתב שירים. שירו הראשון פורסם בעיתון "דבר לילדים". את ספרו הראשון פרסם בגיל 21.
הוא גדל בבית של משפחה קוראת ספרים ושירה, מדקלמת שירי משוררים וכותבת שירים. דודו זוריק ודודו משה כתבו שירים, סבתו דבורה רצתה להיות סופרת וכתבה בעיתון הפועלות, ואימו נהגה להעתיק שירים של משוררים במחברת.
כישרונו בא לידי ביטוי בתחומים רבים. הוא היה משורר לילדים ולמבוגרים, סופר, פזמונאי, תסריטאי, מחזאי, מנחה, מתרגם, מופיע בהצגות יחיד, עיתונאי, סטיריקאן ופובליציסט שנון.
כל מה שאמרו עליו בחייו ולאחר מותו נכון: "הוא הפסקול של חיינו", "ספריו הם נכסי צאן ברזל", "הוא האיש שפיענח את הישראליות", "היוצר שהניח רבים מהיסודות של תרבותנו", "שיריו חקוקים בלב רבים".
הוא כתב לילדים שירים משובבי נפש בספרים: "שירים שענת אוהבת במיוחד", "הכוכבים הם הילדים של הירח", "הכבש ה־16", "גן החלומות האבודים", "הדרקון הלא נכון", "שירים שיונתן אוהב במיוחד", "שירים לנטאשה". שירים נפלאים בחריזה קולחת.
בנותיי ותלמידיי הכירו את ספריו ואהבו אותם. נהגנו לשיר את שיריו המולחנים בהנאה רבה.
בשיריו אלה הצליח גפן לגעת בנפש הילדים. הוא דיבר במקומם וכתב על מחשבותיהם ומצוקותיהם. הוא תיאר את תחושות הילד הנמוך, את אלה שמביטים בילדה הכי יפה בגן, את מה שילדים אוהבים במיוחד, את הפחד מהברקים והרעמים.
הוא כתב לילדים גם את הסיפורים האלה: "ילד כרובית" "אלרגיה" "ספר שלם על חתול אחד" "אבל למה?" "ישבני מדייה".
שיריו ליוו וילוו ילדים רבים גם לאחר מותו כי הורים ואנשי חינוך ימשיכו לקרוא ולשיר אותם לילדיהם ולתלמידיהם.
אני חשה ששיריו לילדים והשירים המושרים יישארו לנצח בתרבות הישראלית.
הוא כתב טור שבועי במעריב במשך 40 שנה והוציא את רשימותיו בספריו הקרויים "הצד הרביעי של המטבע" ו"באופן אישי כל יום שישי", "על הפנים", "על הקרשים". נהניתי לקרוא טור זה הכתוב בלשונו המושחזת ובהומור שלו, שלפעמים הוא גם ציני.
הוא התייחס לנושאי חברה ופוליטיקה, אירועי אקטואליה, חיי משפחה, אהבת הארץ, נגד מלחמה ועוד.
הספר שנגע בי ונכנס עמוק לליבי הכי הרבה היה "אישה יקרה". זהו רומן מרגש על חייו וחיי משפחתו ועל התקופה. הוא כותב בגילוי לב ובכנות רבה על הסודות במשפחה שהתגלו לו כשהיה בוגר. רק מי שקורא את הספר מבין את המורכבות של אישיותו ואת מקורות כתיבתו, ויכול להעריך את כתיבתו, את שפתו המשובחת, את ההומור הייחודי לו, ואת ידע העולם הרחב שיש לו. איך ילד נמוך, מגמגם ובודד נהיה כותב מוכשר שמופיע על במה.
יש בספר ביקורת על ההתיישבות העובדת שחיה ונשמה אידאולוגיה וסיסמאות ושכחה את הילדים.
זהו ספר של גילוי עצמי שבו הוא מנסה לגלות סיפורים על חיי אימו מאנשים שהכירו אותה ולהבין מדוע התאבדה. עצוב לקרוא על אימו שהייתה עצובה ודיכאונית ועל יחס אביו אליו, על המחשבה שהצבא היה חשוב לו יותר מילדיו ועל הכעסים ואפילו השנאה שצבר על אביו. נראה שגפן גדל ללא אהבה, שכל כך הייתה חסרה לו, וזה השפיע על חייו הבוגרים. הקשר שלו עם אימו היה בכתיבת שירים בעבורה. על כל שיר שכתב זכה לקבל נשיקה, זה היה אירוע חשוב שכן הוא גדל ללא אהבה אימהית.
כמה שהכתיבה נוקבת ומספרת על נושאים עצובים יש בדרך הכתיבה הומור ואפילו קטעים ודימויים מצחיקים וייחודיים האופייניים לו.
השיר "קצרים" שכתב גפן
המלאך האחרון
ראה אותי
מעט לפני שנעלם
הביט בי שוב
לקח את הסולם
ואם יבקשו ממני להגדיר
את שנות חיי עד כה
בשתי מילים
אני אגיד כאב נעים
לסיום, שיר שכתבה בת חן אהרונוב והתפרסם בווטסאפ והועבר לרבים. שיר המורכב ממילות שירי גפן.
יהונתן כבר לא ייסע הביתה / בת חן אהרונוב
יהונתן כבר לא ייסע הביתה,
לא ייקח אווירון ולא רכבת,
רק השאיר אחריו המון שירים וסיפורים,
שענת אחותו במיוחד אוהבת.
הוא לימד אותנו איך שיר נולד,
ושיש מקום מיוחד שבו אפשר להריח שוקולד.
ובשורה ישרה ארוכה מאוד־מאוד,
ליד הגן הסגור שלא כל כך נעים לראות,
עומדת הילדה הכי יפה בגן - ויחד איתה
עומד בשורה - הילד הכי קטן בכיתה.
ואז גיורא הילד של השכן - רב עם נערה במשקפיים,
הוא כעס שמי שמביט בו מאחור - זה הדוד שלה אפרים.
ונמצא באותה שורה גם השיר שנולד כמו תינוק,
ואחרון חביב - עומד כמובן - האיש הירוק.
ובפנים עצובות מתחילים ללכת לאט־לאט,
למרות שגשם כבד עומד ליפול עוד מעט,
בליל חורף קר עם רעמים וברקים,
מקווים שתחזור - הם לך מחכים.
אם היית מגיע - אז קרוב לוודאי,
היו לוחשים: "אבא, עוד סיפור אחד ודי".
כי מי שלמילים היפות שלך מקשיב,
שומע שיר לשירה, מאביו של אביב.
אך בסוף מעגל, באביב בלי שלכת,
היום הגיע הרגע, זמנך ללכת.
ללכת לקצה השמיים, למקום מלא פרחי בר,
אולי תפגוש שם נסיך קטן בלב המדבר.
הכבשה שלו כבר לא אוכלת פרח,
הרי אסור לקטוף את פרחי הבר,
לנסיך הקטן מפלוגה ב' -
ציירת רק כבשה אחת על נייר,
ולכן הנסיך אומר שזה לא פֵיר,
כי אתה סופר שבלילה סופר
עד הכבש השישה־עשר.
יהונתן כבר לא ייסע הביתה,
יהונתן הלך לישון.
הפעם לא לקח רכבת,
הפעם גם לא לקח אווירון.
ובלילה שקיעת שמש יפה ללב עצוב,
וממש כמו הנסיך הקטן מפלוגה ב'
גם יהונתן כבר לא ישוב.
