על הסרט מערבולת / מירי רנדל הבר

מערבולת היא סחרחורת מעמקים, משהו שמתחיל מלמעלה ולוקח למטה תוך איבוד שליטה. אומרים שממערבולת אפשר לצאת חיים רק אם לא מתנגדים. מתמסרים לשאיבה פנימה למצולות, לתהום של המצולות ומשם היא זורקת אותך חזרה בספירלה החוצה כניצול. בסרט הקשה הזה, שאיני זוכרת כמותו, מדובר על זיקנה בזוג. לכאורה זוג אוהב שצבר את החיים יחד- זכרונות לעייפה שהופכים לאשפה. אין חדש תחת השמש, הכל באפלולית הבית ומעט מהחוץ, עוברים מחדר לחדר שוב ושוב. כל חדר הוא אלבייתי של חדרי הלב ומסדרונות הזיכרון.

האישה היא פסיכיאטרית  במצב של דמנציה והגבר איש קולנוע עם בעיות לב שעוד מנסה לטוות חלום אחרון של "חלום בתוך חלום/סיוט". הזוגיות הזו לא עומדת לרשותם ברגעים הקריטיים וכל אחד לבדו בבדידותו. המסך בסרט מחולק לשני חלונות- של הגבר ושל האישה. אותה סצנה מזווית שונה ופתאום אני תופסת את הואקום חור הזה. כמו הסתימה בשירותים שמאיימת לעלות על גדותיה, והביחד הזה שלא עומד לרשותם ברגעים אלו. יש בסרט בן ונכד. הבן לא מצליח לעשות הרבה למעט להיות שם כשהוא יכול ובנו- הנכד משחק ומפגיש מכוניות צעצוע לכדי תאונה ומשמיע את קול הטרגדיה.

האישה היא הנפש שמשתבשת במוח והאיש הוא הלב החולם החולה. שני הדברים שצריכים לעבוד יחד. הנחמה היחידה בסרט היא האהבה שבין כל הדמויות. הבן אוהב את הוריו והם אותו. יש לו את היד שעומדת לרשותו והוא נותן אותה ביחד עם השניה.

"באהבה אתה נותן את מה שאין לך"/לאקאן.

הסרט בשבילי הוא טביעה מרצון במערבולת שלוקחת אותך פנימה והחוצה.

שחקנים / שחקניות דריו ארג'נטו  פרנסואז לברון  אלכס לוץבמאי/ת גספר נואה
אורך 142 דקות