מאמר:

פרידה מויזלטיר/ דן אלבו

 

המשורר והסופר מאיר ויזלטיר הלך לעולמו בערבו של יום חמישי 29.03.2023 בגיל 82 בבית החולים תל-השומר. ויזלטיר הובא למנוחות בבית העלמין ירקון ביום א' 02.04.23. בנותיו מרתה ונטליה ספדו לאביהן בדברי פרדה מרגשים. גם נכדתו דנה נפרדה מִסַּבָּה.

ויזלטיר, מהבולטים במשוררי ומתרגמי ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ושירה לשנת תש"ס (2000) חיבר 20 ספרים ותרגם מיצירותיהם של שייקספיר, וירג'יניה וולף, דיקנס ועוד. 

בין היתר תרגם מיידיש את המחזה "הגולם", שכתב המחזאי לייוויק בשנת 1920. 

ב 12 בדצמבר 1989 עלתה הצגת "הגולם" בקאמרי בבימויו של גדליה בסר בנוסח התרגום של ויזלטיר. למעשה, ויזלטיר הוזמן לתרגם מחדש את "הגולם" על ידי הנהלת הבימה. אבל, במשך שש עונות נדחתה הפקת ההצגה. בסופו של דבר, יזם ויזלטיר את העברת המחזה המתורגם לקאמרי. "הגולם" הייתה במשך שנים הפקת היוקרה של הבימה, אחת משתי ספינות הדגל של התיאטרון הלאומי לצד "הדיבוק". לאחר מהלכיו של ויזלטיר מאחורי הקלעים הפכה הצגת הגולם למופע דגל של תיאטרון הקאמרי דווקא. בתרגומו המופתי של ויזלטיר, עלו בקאמרי המחזות: אמא קוראז', מקבת, הגולם, אלוהים יודע, מעיין הכבשים וריצ'רד השלישי.

ויזלטיר תרגם מאנגלית את ספרה של וירג'יניה וולף אל המיגדלור, בספרי סימן קריאה ועוד יצירות רבות. ויזלטיר הוא אחד מעמודי התווך של השירה הישראלית המודרנית. בפעילותו הענפה התבלט כאחד מגדולי המשוררים העבריים. הוא פרסם 20 ספרים. על ספרי שיריו נמנים, לדוגמה "דבר אופטימי, עשיית שירים" (1976), "פנים וחוץ" (1977), "מחסן" (1995).

 "קח" (1975) ועוד. 

מאיר ויזלטיר, יחד עם מנחם בן, יונה וולך, יאיר הורוביץ ואהרן שבתאי הובילו בשנות השישים מהפך בשירה העברית הישראלית. הדור שגדל, צמח והתחנך ברובו על הלשון העברית כשפת-אם, הדור ששח עברית כשפת חולין ושגרה, הכוללת בדיחות, גסויות, קללות, עלבונות וסלנג טבול בערבית, יידיש, ספניולית וכיוצא באלה שפות עולים, ראה ותפס אחרת את השפה העברית ביחס למשוררים ששפת אמם הייתה יידיש, רוסית ושאר שפות סלאביות שהגיעו ובאו אל העברית דרך לשון הקודש של התפילה, התנ"ך, המשנה ושאר ספרי קודש בלימודיהם בחדר. באופן טבעי ילידי הארץ שרבבו לשפתם המדוברת ולשירתם סלנג, דיבורים על סקס וסמים, הם שברו את המבנים הקיימים, הסתייגו מחרוזים ומשקלים. החבורה הצעירה הצעידה את השירה העברית-ישראלית בתנועה מקבילה למהפך הסוער והחדשני של מוסיקת הרוק שהתרחש בסיקסטיז בבריטניה ובארצות הברית  שהטיל בתוך זמן קצר את השפעתו על כל עולם המוסיקה בזכות הרדיו, הקולנוע והטלוויזיה.  

בשנת 1973 פירסם ויזלטיר את ספרו 'קח', אחד הספרים הראשונים שראו אור בהוצאת 'סימן קריאה', הוצאה שפעלה לצד הרבעון 'סימן קריאה' בעריכת מנחם פרי. 

שירו "קח" הוא שיר ארס פואטי, שבו המשורר פונה אל קוראו הלא נודע, זה המתקיים בדמיונו והכרתו. ויזלטיר פונה אליו בעברית דיבורית ואפילו מתגרה ומאתגרת הדוחה ביודעין כל נכונות לקבל השראה מעברית קלאסית בין אם מקראית, ובין אם משנאית-חז"לית. 

לבני אדם יש נטייה טבעית לחפש הסבר, משמעות, כוונות, וסיבתיות לתופעות המתרחשות סביבם. תכונה אנושית טבעית לגמרי. ואולם  קורה  וקורא השירה נתקל בלשון אניגמטית-חידתית בלתי עבירה, המצביעה על מגבלות השגתו המנטלית-אינטלקטואלית של האדם. תופעה זו מתרחבת ומעמיקה בשירת דורו של ויזלטיר. השיר "קח" בכוונת מכוון עוסק במילים, בספר ובתכני השיר עצמו בלשון דיבורית אמנם, אך בלא לוותר על מבע מרגש, מרשים, ייחודי, חד־פעמי ובשימושים סמנטיים מפתיעים. 

 

 

  

קַח / מאיר ויזלטיר

קַח, שִׁירִים, וְאַל תִּקְרָא

עֲשֵׂה אַלִּימוּת בַּסֵּפֶר הַזֶּה:

יְרַק  עָלָיו, מְעַךְ  אוֹתוֹ

בְּעַט אוֹתוֹ, צְבֹט אוֹתוֹ.

זְרֹק את הַסֵּפֶר הַזֶּה לַיָּם

לִרְאוֹת אִם הוּא יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת.

שִׂים אוֹתוֹ עַל אֵשׁ הַגָּז

לִרְאוֹת אִם הוּא עָמִיד  בָּאֵשׁ.

מַסְמֵר אוֹתוֹ, נַסֵּר אוֹתוֹ

לִרְאוֹת אִם יֵשׁ לוֹ הִתְנַגְּדוּת:

הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא סְמַרְטוּט שֶׁל נְיָר

וְאוֹתִיּוֹת כְּמוֹ זְבוּבִים, וְאִלּוּ אַתָּה

סְמַרְטוּט בָּשָׂר , אֹכֶל עָפָר וְזָב דָּמִים,

בּוֹהֶה עָלָיו נִים וְלֹא נִים.".

   

השיר הועמד בתחילת הספר. בלא אומר השיר מבטא הסתייגות מהידוע, המוכר והמקובל, קרי מהפואטיקה של זך ודורו.   

במקום קריאת שירה בין קפלי השמיכה בקריאה אנינה, נינוחה, מתפעמת, רכה וחרישית,  הוא מציע פעולה נחרצת ובוטה  בעולם, כמי שמטיל פצצת הדף שאינה מבקשת לזרוע הרס וחורבן אלא לחולל הדף שתכליתו לזעזע. נדמה שהוא מבקש ליצור תמורה חסרת מורא בעולם השירה של זמנו.

השורה המשמעותית ביותר בשיר זה לדידי, היא: "עֲשֵׂה אַלִּימוּת בַּסֵּפֶר הַזֶּה" בארבע מלים אלה, הוא קורא לפעילות אלימה וחתרנית כלפי העולם הנשקף לנו דרך העיניים, אבל גם כלפי השיח הנשגב והאליטיסטי שאינו נגיש ומובן לכל בַּר בֵּי רַב. ההטפה למשלב לשון דיבורי בשירה, ללא אומר, יש בה גם קריאה לדמוקרטיזציה של השירה והנגשתה לכל. הכרתי את ויזלטיר אישית על רקע קשרינו המשותפים עם מירי בן-שמחון והשתתפותי בהפקת הסרט על חייה ושירתה. במהלך ההפקה, אל מול המצלמות ראיינתי אותו מעל שעה וחצי, בסופו של דבר, רוב הצילומים לא שובצו בסרט הסופי.