על הסרט 50 רסיסים / מארי רוזנבלום
מישהי אמרה לי שיש סרט מעניין בסינמטק וכדאי לי ללכת.
הלכתי וישבתי וקפאתי ולאורך כל הסרט, שאורכו כשעה. הרגשתי את אדוארד מונק צועק לאוזניי את צעקתו- שוועתו לרגע שקט.
פורכת אצבעות עד שהן מלבינות, נעה בכיסא המרופד.
שבעה אנשים באולם. שבעה אנשים נושמים, שקטים, נטועים בכיסאם.
השביעית-אני. מרגישה שאני נמצאת בסחרחורת המוות מבלי שהתכוונתי. נגררת. מוות לא שלי, לא של יקירי, אבל נוגע, מרגיז, כואב ועוד הרבה מילים נרדפות.
בשורה לפני יושבות אמו של הטייס סגן אלוף דניאל שיפנבאור שהיה בן 43 ונספה בעת האסון, אחותו ואשתו. שותקות-צועקות.
משוחחת איתן, רועדת. מה לומר???? לשתוק. שותקת. מדברת איתן בעיניים בלבד.
ועכשיו לענין...
שני ארועים היו:
הראשון
1995 מכונית תופת בכפר דרום, רצועת עזה. מאיר תקוע שם. הלום קרב, רדוף. לא שוכח את הריחות, הרעשים, חלקי גופות. הוא מרגיש אשם, יכול היה להיות במקום ולהציל אנשים.
השני
2010 - התרסקות יסעור ברומניה באימון. מיכה, טייס מסוק יסעור שתכנן את המסע והיה אחראי עליו, איבד חברים קרובים ופיקודים בטייסת המסוקים הזו.
שניים שהגורל חיבר ביניהם.
שניים, רדופי רוחות רפאים. מנסים לשרוד. מנסים לגעת בחיים ונוגעים במוות והאחרון בא ונוגע בהם, מציע להם דרכים להפטר מהסבל הזה והם הודפים את מלאך המוות וכך חולף יום ועוד יום ובא הבוקר ואחר כך הערב והלילה הנורא והמראות והריחות עד עלות השחר ואז מאיר כתב שירים בטירוף ומיכה מצלם אותו.
שיר ראשי הגפרורים
"מקופסת גפרורים
מרכיב אנשים
ראשים אדומים
ראשים שרופים
ראשים חסרים
אותם מסדר
מנקה ומשכיב
על מפה לבנה
בשדרה הגדולה
אנשים מגיעים
קונים אנשים
מקופסת גפרורים
אקליפטוס גדול
עייף מת ליפול
מביט על אחד
שנושא לו תפילה
עם כיפה לבנה
כנראה תהילים
וצועק אלוהים
או בוכה אלוהים
בשדרת המתים
שהשקט מקפיא
והכול כבר ניגמר
צריך לאסוף
גפרורים לקופסא
לבנות לסדר
כי הכול התפזר
גפרורים אדומים
ושחורים ושרופים
ואנחנו אוספים
הדממה מקפיאה
וכול שבב של גפרור
ניכנס לקופסא
והלילה יורד
בדקת מנוחה
העצבות שמכה
עד היום מגיעה
מטורף בימים
משוטט בלילות
מחפש ראש גפרור
מחפש בנרות
בהרים הגבוהים
יבשות אחרות
ראש גפרור אדמוני
או שחור צבעוני
לסיום המסע
בסידור הקופסא"
שבעה מלאכים
"ההרים הגדולים מספרים סיפורים
ערפל מכוסים מלאי מסתורין
מביט מלמטה מדרך גישה
שואל את עצמי את אותה שאלה
יודע היטב כרגיל אין תשובה
מחשבה שוב עולה של שורד בחיים
אומרים לי כולם אתה דור נפילים
קרוב אל המים קרוב להרים
בשעת שחרית כשמניח תפילין
בראש מטיילים לי שבעה מלאכים
נודד אם תרמיל חולם לי חלום
על שבעה מלאכים זה היה כמו היום
אתכם מלווה בחיי כול דקה
ממשיך לי בדרך עושה הפסקה
סוגר ת'עיניים מביט לפנים
אותי מלווים שבעה מלאכים
בלילות חשוכים, אחים אהובים, בשמים כחולים
אתכם מבקר כשיכול לפעמים
מניח אבן מוחה דמעה
כשנזכר בהרים באותה השנה
ממשיך ויודע אחים יקרים
אני לא לבד כי אתם משגיחים
משגיחים ושומרים שממשיך במלאכה
בן ביירות בצפון לסודן החמה
השארתם צוואה ממשיך עשייה"
יופיו של הסרט הוא במרקם העדין והמיוחד שנוצר בין השניים.
מיכה מצלם ללא צוות אנשים. רק קולו נשמע בתוך השקט הכבד.
מאיר הקשוח והמחוספס מלטף אותו במילים, מלטף את כלבו באהבה ולעיתים, הרבה לעיתים, חושב איך לסיים את התופת הזו וכותב שירים כמו בפרפטום מובילה-ללא הפסקה. שירים עדינים, מנוגדים לעולמו המבעית..
זה כל הסרט. סרט קטן. עולם.
שניים שאיש לא האשימם אך האשמה לא מרפה מהם.
מאיר מוצא מרגוע בריטוש גזעי עצים ופיסולם לחלקי גופות וחיות.
מיכה למד לתואר שני במכללה האקדמית ספיר ופוגש את פרופסור ענר פרמינגר, מרצה בחוג לקולנוע במכללת ספיר, שדרות.
פרפסור פרמינגר מסייע לו וכך נולדה חברות ביניהם, חברות ועזרה ליצירת מופת זו.
מיכה אמיתי מספר :
" מאיר לא איפשר לאיש לחדור אל עולמו האישי אולם משהבין מהו הסיפור האישי שלי וכיצד הוא מהדהד את עולמו שלו, הוא החליט לפתוח בפני את הדלת, עבורי בלבד. אל עולמו של מאיר נכנסתי
לבדי כצוות צילום של איש אחד.
נקודות החיבור בינינו, החוויות הקשות ותחושת האחריות והאשמה של שנינו, הובילו למסע משותף מרתק. את המסע המורכב הזה ליווה כבר מתחילתו, פרופ' ענר פרמינגר, יוצר קולנוע, מרצה וחוקר.
הצטרפותו של ענר כשותף מלא ביצירה וכמפיק ועורך שותף, העשירה את היצירה והביאה אותה אל קו הסיום."
איני יודעת מי הגיבור בסרט, אולי אין גיבור.
אולי הטבע גובר על הכל. אולי העדינות הנפלאה ומרקם היחסים שנבנה בין השניים הם הגיבורים.
ואולי הגרל המר מתלוצץ , שולח יד ארוכה ושואל "נו, לאן הולכים עכשיו, מתי תגמרו?"
וכמו יצחק קינן הכותב בשירו "עמק שלי"
"עמק האש, עמק הדם,
זמר הקרב עוד לא נדם.
עמק יפה, עמק שלי,...
עמק האש, עמק הדם...
זמר הקרב עוד לא נדם
חלום....."
הקרב לא תם וכנראה לא יתם לעולם.
ובנוסף, כל העת מתנגן במוחי השיר של ברוך ממגנצא "ונתנה תוקף"
.
"ונתנה תוקף קדושת היום
כי הוא נורא ואיום.
ובו תנשא מלכותך
וכל באי עולם יעברון
לפניך כבני מרון,
כבקרת רועה עדרו,
מעביר צאנו תחת שבטו,
כן תעביר ותספור ותמנה
ותפקוד נפש כל חי
ותחתוך קצבה לכל בריה
ותכתוב את גזר דינם.....
מי יישקט ומי ייטרף
מי ישלו ומי יתייסר
מי ירום ומי יישפל
מי ייעשר ומי יעני:
ותשובה ותפילה וצדקה
מעבירין את רוע הגזירה...."
!
אנא העבר את רוע הגזרה ותן מנוח לנפשם...
בימוי: מיכה אמיתי
70 דקות .
