על הסרט עיניה התכולות/ ראובן שבת

הסרט עיניה התכולות הוא סרט טוב אבל מביך.

עלילה בלשית מרתקת, טוויה היטב , שבסיסה הוא רומן באותו שם מאת לואיס באיארד, שיצא לאור בשנת 2006, ובישראל – בשנת 2008, בתרגום לעברית / באיארד כתב את הספר כמחווה לסופר והמשורר האמריקאי אדגר אלן פו, ולספרות הבלשית הגותית.^[7][8] שמם המקורי באנגלית של הספר והסרט, נלקח מהסיפור הקצר "הלב המסגיר" מאת פו משנת 1843. .

מקום ההתרחשות הוא האקדמיה הצבאית הידועה ווסט פויינט באמצע המאה ה19. כאשר דמותו הבדיונית של אדגר אלן פו נמצאת ברומן ובסרט, והיא היא המפענחת את הסוף המפתיע.

חוקר בדימוס מוזמן על ידי מפקד האקדמיה לחקור פרשות התאבדות ורצח מסתוריות המתרחשות במקום.

מפקדי האקדמיה סומכים על חדות מחשבתו של החוקר ויכולותיו הגבוהות למצוא פתרון, על מנת להחזיר את הבטחון על כנו. בבוא העת הוא טווה קשרים עם האנשים במקום ובפרט עם צוער צעיר וכושל, שהוא בן דמותו של הסופר אדגר אלן פו. ברקע יש גם רומניטקה עדינה ומסתורין מאיים.

 

מבחינת זרימת העלילה, הריתמוס הקולנועי, המסתורין הרב ישנו עניין רב ומרתק. כך גם לגבי השחזור המדהים של התקופה דרך הלבוש, התפאורה, המיקום המחוות וחיתוכי הדיבור.

גם המשחק של בני דמותם של פו ושל הבלש החוקר משדרים אמינות ועניין

הבעיה העיקרית היא ככל הנראה, והפעם בתסריט .

זה אינו מלוטש דיו, מבצע קפיצות מאולצות ומתחבר בכל פעם מחדש מתוך אילוץ לסרט "למסתורין" "לאימה" לגותיות"

זה היה יכול להיות סרט מופתי אם הסיטואציות היו דווקא פחות הדוקות לעניין הספרותי של אדגר אלן פו, סופר המופת ואמן הסיפור הקצר שרוחו בהחלט מרחפת על הסרט לכל אורכו ולא תמיד לטובה.

הדמויות הנשיות, נראות טוב וגם משוחקות היטב למדיי.

 

בימוי:סקוט קופר 123 דקות

שחקנים:כריסטיאן בייל. הארי מלינג.לוסי בניטון. רוברט דובאל. לוסי בניטון. צ'רלי טהאן. טימותי ספול.