שיר:

ש נ ו ת      ע ש ן/ אריה קרישק 

                            

                                      אֲנִי זוֹכֵר אֶת

 

                                      אַבָּא זוֹעֵק בַּלֵּילוֹת

 

                                      (לֹא כָּל הַשָּׁנָה, אֲבָל – הַרְבֵּה..)

 

                                          אֲנִי זוֹכֵר אֶת

 

                                          שֻׁלְחַן הַמִּשְׁפָּחָה

 

                                          עִם מְעַט מְאֹד כִּסְאוֹת...

                                            הַרְבֵּה שְׁתִיקוֹת

                                             .לִפְרָקִים -  מוּעָקָה

 

"אַתָּה רוֹאֶה  " אָמַר הַמַּדְרִיךְ הַפּוֹלָנִי בְּוַרְשָׁה

 

                                                                       מֵעִיף יָדוֹ סָבִיב עַל פְּנֵי בֵּית הַקְּבָרוֹת הָעֲנָק

 

                                                                      "לֹא הַכֹּל מְסֻמָּן... רַבִּים... רַבִּים כָּל כָּךְ"

 

                                                                        כְּמוֹ שֶׁאָמַר קְלוֹד לנצמן –

 

                                                                        . "כָּל פּוֹלִין הִיא בֵּית קְבָרוֹת אֶחָד גָּדוֹל"

 

 

 

 

                                                       ? הַאִם  תִּתָּכֵן  עוֹד  שׁוֹאָה

 

                                                         מִפְלָצוֹת הֲרֵי לֹא חֲסֵרוֹת...

 

                                                         אַף שֶׁהוּכַח כִּי רוּחַ הָאָדָם מֻפְלָאָה, מִתְעַלָּה

 

                                                          יֵשׁ גַּם רוּחַ אַחֶרֶת

 

                                                         . מְלֵאָה שִׂנְאָה, גִּזְעָנוּת וּמְפַלָּה

 

                                                                זְכֹר נִזְכֹּר

 

                                                                וּלְעוֹלָם, לְעוֹלָם

 

                                                           בַּל  יִשָּׁכַח  הַלֶּקַח