סיפור:
המרגלית של רבי שמעון בן חלפתא/מדרש רות רבה
מַעֲשֶׂה בְּרַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא
שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל בִּטְבֶרְיָא בְּעֶרֶב פֶּסַח;
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים,
שָׁמְעוּ קוֹלָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הוֹמִים.
אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן לְרַ' חִיָּא: הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ מָה עִסְקֵיהֶם?
אָמַר: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוֹקֵחַ, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ הוֹלֵךְ לְבַעַל מְלַאכְתּוֹ וְהוּא נוֹתֵן לוֹ.
אָמַר לוֹ: אִם כֵּן הוּא, אַף אֲנִי אֵלֵךְ אֵצֶל בַּעַל מְלַאכְתִּי וְהוּא נוֹתֵן לִי.
יָצָא מִחוּץ לָעִיר לְהִתְפַּלֵּל בִּמְעָרָה זוֹ שֶׁל טְבֶרְיָא,
וְרָאָה יָד מוֹשִׁיטָה לוֹ מַרְגָּלִית אַחַת, וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל רַבֵּנוּ.
אָמַר לוֹ: זוֹ מִנַּיִן לְךָ?
דָּבָר יָקָר הוּא;
אֶלָּא הֵילָךְ שְׁלֹשָה דֵּינָרִים וַעֲשֵׂה כְּבוֹד הַיּוֹם,
וְאַחַר יוֹם טוֹב נַכְרִיז עָלֶיהָ, וְתִטֹּל דָּמֶיהָ כַּמָּה שֶׁתַּעֲשֶׂה.
נָטַל שְׁלֹשָה דֵּינָרִים וְהָלַךְ וְלָקַח מַקָּחוֹת וּבָא לְבֵיתוֹ.
אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: שִׁמְעוֹן, הִתְחַלְתָּ גּוֹנֵב?
כָּל נְכָסֶיךָ אֵינָם אֶלָּא מֵאָה מָעִין, וְאֵלּוּ הַמַּקָּחוֹת מֵהֵיכָן לָךְ?
אָמַר לָהּ: מִמָּה שֶׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמְרָה לוֹ: אִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר לִי מֵהֵיכָן, אֵין אֲנִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם.
מִיָּד סִפֵּר לָהּ וְאָמַר: כָּך הִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן לִי מִן הַשָּׁמַיִם.
אָמְרָה לוֹ: רוֹצֶה אַתָּה, שֶׁתְּהֵא חֻפָּתְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא חֲסֵרָה מִשֶּׁל חֲבֵרְךָ מַרְגָּלִית אַחַת?!
אָמַר לָהּ: מָה אֶעֱשֶׂה?
אָמְרָה לוֹ: לֵךְ הַחֲזֵר הַמַּקָּחוֹת לְבַעֲלֵיהֶם, הַדֵּינָרִים לְבַעֲלֵיהֶם וְהַמַּרְגָּלִית לִבְעָלֶיהָ.
כְּשֶׁשָּׁמַע רַבֵּנוּ שֶׁרַ' שִׁמְעוֹן מִצְטַעֵר, שָׁלַח וְהֵבִיא אֶת אִשְׁתּוֹ,
אָמַר לָהּ: כָּל הַצַּעַר הַזֶּה אַתְּ מְצַעֶרֶת אוֹתוֹ צַדִּיק!
אָמְרָה לוֹ: מָה אַתָּה רוֹצֶה, שתְּהֵא חֻפָּתוֹ חֲסֵרָה מִשֶּׁלָּכֶם מַרְגָּלִית אַחַת לָעוֹלָם הַבָּא?
אָמַר לָהּ: וְאִם תְּהֵא חֲסֵרָה, אֵין בָּנוּ מִי שֶׁיְּמַלְּאֶנָּה?
אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, כְּלוּם נִזְכֶּה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ לָעוֹלָם הַבָּא,
לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ מָדוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ?
הוֹדָה לָהּ.
כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע רַ' שִׁמְעוֹן כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר.
כֵּוָן שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְהַחֲזִירָהּ, מִיָּד יָרַד הַמַּלְאָךְ וּנְטָלָהּ.
כְּשֶׁנָּטַל אוֹתָהּ רַ' שִׁמְעוֹן הָיְתָה יָדוֹ לְמַטָּה,
וּכְשֶׁהוֹשִׁיטָהּ לְהַחֲזִיר הָיְתָה יָדוֹ לְמַעְלָה,
כְּאָדָם שֶׁמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ; הַנֵּס הָאַחֲרוֹן קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן,
שֶׁדַּרְכָּם שֶׁל עֶלְיוֹנִים לִתֵּן וְאֵין דַּרְכָּם לִטּוֹל.
