מפגש בסלון סנטר האור בין הסדקים יעל קידר שני ארנהיים/ חגית בת אליעזר
ב-16.1.2023 התארחו בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר המשוררות שני ארנהיים ויעל קידר. בפני קהל רב של חברים הן קראו שירים, שוחחו עליהם, ויעל שרה וניגנה על קלידים במופע שירי-מוזיקלי בשם "האור בין הסדקים".
כל משוררת הציגה את רעותה:
שני ארנהיים - משוררת, יוצרת וכותבת תוכן, עובדת בהפקות טלוויזיה, בעבר עסקה בעיתונות. ספרה הראשון "המלאך מסדום" יצא בשנת 2022 בהוצאת "ספרי עיתון77". היא עובדת בימים אלו על ספר שיריה השני.
יעל קידר - משוררת, מוזיקאית ופסיכותרפיסטית. עוסקת ביצירתה בחיבור המיוחד שבין שירה ללחן, מופיעה ומשתפת פעולה עם משוררים, פזמונאים ומוזיקאים. ביניהם: רחל שפירא, חיים באר, שמרית אור ואלונה טוראל. ספר שירה ראשון פרי עטה נמצא כעת בכתובים. אלבומה השני, "בשביל שיתגלו הכוכבים", ייצא השנה.
בפתיחת הערב יעל שרה את "בשביל שיתגלו הכוכבים" – שיר הנושא של אלבומה השני.
בשביל שיתגלו הכוכבים / יעל קידר
עִם הַשָּׁנִים שֶׁעוֹבְרוֹת
מִתְמַלְּאִים הַקִּירוֹת בִּתְמוּנוֹת יְשָׁנוֹת.
יְלָדוֹת מְשַׁחֲקוֹת בְּפִנַּת הַיְּלָדִים
וְרִגְעֵי הַשִּׂמְחָה וְרִגְעֵי הַפְּחָדִים
עִם הַיָּמִים הַחוֹלְפִים
מִתְמַלְּאִים מַדָּפִים בְּסִפְרֵי יְלָדִים
שֶׁהִקְפִּיאוּ בִּזְמַן מַחְשָׁבוֹת נְדוּדִים
אֲהָבוֹת יְשָׁנוֹת, חֲלוֹמוֹת אֲבוּדִים
אֵיךְ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עַכְשָׁו
מְנַבֵּאת אֶת הַסְּתָו בְּמַכָּה שֶׁל שָׁרָב
וְכָל מִי שֶׁאָהַב מְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ
בָּאַלְבּוֹם הַמַּצְהִיב שֶׁל אָבִיו וְאִמּוֹ
אֵיךְ הַשָּׁנִים עָפוֹת, יָפוֹת, מְטַפְטְפוֹת לָהֶן
כְּמוֹ אוֹרוֹת שֶׁדּוֹלְקִים וְכָבִים
לִפְעָמִים, צְרִיכָה לָרֶדֶת חֲשֵׁכָה,
בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְגַּלּוּ הַכּוֹכָבִים
המילים והמנגנה, אותם יעל כתבה והלחינה, משתלבים יחד בקולה הרך.
החרוזים מתנגנים: הילדים – הפחדים; עצמו – אמו; וְכָבִים – כּוֹכָבִים; עָפוֹת, יָפוֹת, מְטַפְטְפוֹת, ומשמעות שם השיר מתגלית לקראת סופו. המשוררות משוחחות על כך, שלא צריך רק לפחד מהחושך, כי הוא יכול להביא את האור, את "האור בין הסדקים", ועל כך שבכוחה של השירה להאיר על מקומות פרטיים, חבויים בחיינו, שלא זוכים לדיון ציבורי.
את "מלאך מסדום", ספרה הראשון של שני ארנהיים, ערך המשורר אלי אליהו, והוא כתב על הכריכה האחורית: "השירים בספר מגוונים, הן בסגנונם והן בתוכנם, ונעים בין נימה לירית מעודנת, אישית וחשופה, לבין נבואות זעם ותוכחה, שאינן חוסכות בלשונן החריפה ובביקורות שהן מטיחות בחברה האנושית.".
נבואת הזעם מהדהדת גם בשיר "גדר", שמופיע בספר בעמוד 88 ומוצף לכריכה האחורית, אותו שני ארנהיים קראה:
גדר / שני ארנהיים
נִבְנֶה חֶלְקַת גַּן עֵדֶן בְּתוֹךְ גֵּיהִנּוֹם,
אַתָּה תִּהְיֶה נֵבֶל, אֲנִי כִּנּוֹר.
סְבִיבֵנוּ אֲנָשִׁים יִשְׁתַּגְּעוּ, יִרְעֲבוּ, יֶחֱלוּ.
אַתָּה תִּפְרֹט עַל מֵיתָר, אֲנִי אֲנַגֵּן בְּשַׁלְוָה.
גָּדֵר שְׁקוּפַת מִלִּים תַּפְרִיד בֵּינֵינוּ
לְבֵין זַעֲקַת הֶהָמוֹן. נָנִיחַ לָהֶם לְהִשָּׂרֵף
בְּעוֹדֵנוּ עוֹשִׂים אַהֲבָה.
אִם נִגַּע בָּהֶם – הַגָּדֵר תֵּעָלֵם
וַאֲנַחְנוּ נִפָּרֵם.
נבל וכינור שבתוך השיר התכתבו והתנגנו עם הקלידים של יעל.
אחרי השיר "קול הכל" של שני ארנהיים התפתחה שיחה מעניינת סביב צירוף המילים הייחודי "שַׁלְשְׁלָאוֹת שְׁקוּפוֹת":
קול הכל / שני ארנהיים
שָׁנִים הָיִיתִי כְּלוּאָה בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שְׁקוּפוֹת,
הֵן הוֹרִידוּ לִתְהוֹמוֹת, בִּזְמַן שֶׁגּוּפִים אֲחֵרִים
עָלוּ קוֹמוֹת בְּמַעֲלִית עֲנָנִים עִם מַעֲלוֹתַי.
גּוּפִי כָּבוּל בִּשְׁרִירוּת לֵב
הוֹרִיד אוֹתִי לְקוֹמַת מִינוּס תְּהוֹם.
נִשְׁמָתִי לֹא שַׁיֶּכֶת לְדַלְתוֹת הַגּוּף,
כְּבַת יָם שֶׁעָשְׂתָה עִסְקָה
בְּשִׁכְרוֹן מַעֲמַקִּים
וְקִבְּלָה רַגְלַיִם, תְּמוּרַת קוֹל.
עָבַדְתִּי שָׁנִים לְהָשִׁיב קוֹלִי
גַּם כְּשֶׁרַגְלַי לֹא לָקְחוּ גּוּפִי לִרְצוֹנִי,
קוֹלִי הִגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת לְלֹא גּוּפִי,
כְּלִוְיָתָן הַנִּשְׁמָע בָּאוֹקְיָנוֹס מִמֶּרְחַקִּים.
קוֹל חִיצוֹנִי מְדַבֵּר פְּנִימִי וּפְנִימִי חִיצוֹנִי,
מַשְׁמִיעַ פְּנִים בְּכָל הַפָּנִים מִבִּפְנִים.
וְקוֹל נִשְׁמָע גַּם לְלֹא דִּבּוּר, קוֹל הוּא הַכֹּל,
הַמַּבָּט, תְּזוּזַת רֹאשֵׁךְ, תְּנוּעַת יָד
מְבַטֶּלֶת, הַמַּסְקָרָה עַל הָרִיס, הַחִיּוּךְ.
הביטוי "שַׁלְשְׁלָאוֹת שְׁקוּפוֹת" מפגיש מושגים מנוגדים ויוצר מתח ביניהם. כך גם שם הספר "המלאך מסדום" חובק סתירה, כאשר השורה הראשונה של השיר באותו שם פוסקת: "בסדום ועמורה אין מלאכים". שני מסבירה, שלעיתים החברה שמה עלינו את השלשלות האלה מבלי שאנחנו מודעים לכך. ובהמשך השיחה שני הבחינה בין אמת פשוטה לבין אמת מורכבת. בחוויה האימהית בהחלט יש מורכות. יעל מדברת עליה בשיר:
כְּשֶׁנּוֹלַדְתְּ / יעל קידר
רָצִיתִי לֶאֱהֹב אוֹתָךְ
וְלֹא הִצְלַחְתִּי
כְּשֶׁאַתְּ בָּכִית, בָּרַחְתִּי
לֹא מִפָּנַיִךְ נָדְדָה שְׁנָתִי
כֵּיצַד אַסְבִּיר לָךְ אֶת לֶכְתִּי?
כְּשֶׁנּוֹלַדְתְּ
רָצִיתִי לֶאֱהֹב אוֹתָךְ
וְלֹא הִצְלַחְתִּי
כְּשֶׁאַתְּ בָּכִית- בָּרַחְתִּי לְבָתֵּי זָרִים
זֶה קַל יוֹתֵר לְהִתְמַסֵּר לַאֲחֵרִים.
יעל מביעה באומץ רב את הרגשות המעורבים האלה, אותם חשות אימהות רבות, אך לא חוששות להודות בהן. השירה מעיזה להשמיע את הקולות המושתקים ע"י החברה. והנה סונטת אהבה של אם לבת:
האם, הבת והמבט / יעל קידר
בַּסּוֹף, מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה
זֶה לַהֲפֹךְ כָּל אֶבֶן בִּשְׁבִילֵךְ
לְמַקְפֵּצָה, לָתֵת לָךְ לְהַלֵּךְ
בְּעוֹלָמֵךְ בְּצַעֲדֵי רִיצָה
רַק שֶׁתִּהְיִי שְׂמֵחָה וּמְרֻצָּה
תְּהֵא הָאֲפֵלָה שֶׁל אֶתְמוֹלֵךְ
רַק זִכָּרוֹן חוֹלֵף, וְגַם צִלֵּךְ
יוֹתֵר לֹא יִתְאָרֵךְ וְלֹא יִפְצַע.
וּכְשֶׁתִּבְכִּי, אֶחֱצֶה אֶת הַגָּדָה
וְאֶעֱמֹד אִתָּךְ עַל חֹד הַצַּעַר
שְׁחָפִים מִמַּעַל יֵאָנְקוּ מִקֹּר
וְשׁוּב לֹא תִּהְיִי הַיְּחִידָה
בֵּין שְׁתֵּינוּ הַפּוֹגֶשֶׁת אֶת הַתַּעַר
אֶכְאַב אִתָּךְ, מָקוֹר אֵלֶי מָקוֹר.
גם לשני יש שיר אימהות מתוך הספר:
סלח לי / שני ארנהיים
עַל רְצוֹנִי בְּךָ - לֹא אֲשַׁקֵּר,
אָבִיא אוֹתְךָ לָעוֹלָם בּוֹ הַשִּׂנְאָה
חוֹגֶגֶת יוֹם הֻלֶּדֶת כָּל יוֹם,
שִׁירִים שֶׁתִּשְׁמַע יְסַפְּרוּ
שֶׁטּוֹב לְהַקְרִיב גּוּפְךָ לְמַעַן
אֲדָמָה, הִיא רַבַּת עֵרֶךְ מִמְּךָ.
בְּנֵי הָאָדָם יִנְגְּסוּ בְּלִבְּךָ כְּמוֹ שֶׁהֵם
מְבַשְּׁלִים לֵב חַיָּה - לִסְתֹּם קֵבָה רְעֵבָה.
אָבִיא אוֹתְךָ לָעוֹלָם
הָרָחוֹק שְׁנוֹת אוֹר מִשְּׁלֵמוּת,
אַךְ יְצַפֶּה מִמְּךָ לִהְיוֹת שָׁלֵם,
זֶה יִגְרֹם לְבֶהָלָה, אֵין עַל כָּךְ מְחִילָה.
אַךְ אֵינִיק אוֹתְךָ בְּמֵי אַהֲבָה שֶׁיִּזְרְמוּ
בְּעוֹרְקֶיךָ וְיָגֵנּוּ מִלְּשׁוֹן אֵשׁ מְדַמֶּמֶת.
אֶדְאַג שֶׁתִּהְיֶה חַיַּל אַהֲבָה עִם קַסְדָּה
שֶׁל תְּבוּנָה, תִּלָּחֵם לְמַעַן פְּעִימָה
בְּעוֹלָם בּוֹ מְטַגְּנִים לְבָבוֹת בְּשִׁפּוּדֵי
תַּבְעֵרָה וּבְטוּחִים שֶׁחֹסֶר הַטַּעַם
הוּא הֶעְדֵּר מֶלַח.
והנה שיר חדש של שני ארנהיים, חזק ומתגרה, שייכלל בספרה השני, ובינתיים ללא ניקוד:
פשוט גבר / שני ארנהיים
אני רוצה להיות
גבר
הקיבה שלי תכיל אוכל
כגבר
אקבל משכורת של
גבר
ואזיין כמו
גבר.
אחשוב מחשבות פשוטות
כגבר
עם תשובות יותר פשוטות
כמו "היה בסדר" ו"היה כיף".
זהו.
שאהיה גבר אקדח
החיים שלי פשוט
יהיה קיים.
כי אישה שלא ממשיכה
את צרור החיים,
היא כמו אקדח שלא
יורה כדורים
שני קוראת את השיר:
יתומה מארץ / שני ארנהיים
אֵין לִי אֶרֶץ,
נַפְשִׁי לֹא תֵּדַע
שְׁלֵמוּת עַל אֲדָמָה.
אֵין לִי אֶרֶץ,
גַּם לֹא דָּם וּזְעָקָה
נִשְׁפֶּכֶת וּסְדוּקָה.
אֵין לִי אֶרֶץ,
נַפְשִׁי רוֹעֶדֶת אֲדָמָה
וְחָפְשִׁיָּה מִכְּאֵב
גְּדִילַת שָׁרָשֶׁיהָ.
אֵין לִי אֶרֶץ
לָמוּת לְמַעֲנָהּ.
גם יעל יתומה – מאמא, שנפטרה לא מזמן. השיר הבא ניחן בחרוזים נעימים לאוזן והפתעה בשורה האחרונה :
למה אישה מתעוררת | יעל קידר
כִּי מִישֶׁהִי בָּכְתָה בִּשְׁנָתָהּ
כִּי שְׂמִיכָה נִשְׁמְטָה
כִּי עָלְתָה עֲלָטָה
כִּי פִּתְאוֹם נִהְיָה שֶׁקֶט
כִּי צֹרֶךְ עָצוּם לִהְיוֹת מְנֻשֶּׁקֶת
כִּי הַלַּיְלָה הֶחֱוִיר
כִּי הַבֹּקֶר הֵאִיר
כִּי אִמָּא כְּבָר לֹא תָּבוֹא לְהָעִיר.
זה המקום לציין, שיעל קידר עומדת להשיק את אלבומה השני "בשביל שיתגלו הכוכבים", המוקדש לאמא שלה, ביום רביעי 29/3 ב"שבלול" – מועדון הג'אז המוביל בישראל.
במהלך הערב יעל ניגנה ושרה את השיר "אהבה בת 20" של ז'אק ברל בתרגומה של נעמי שמר, וחתמה את האירוע עם השיר "האומנם" במילותיה של לאה גולדברג עם הלחן של חיים ברקני.
