מאמר:

על פרשת ויקרא/ ניצנה איבושיץ

שני קורבנות מופיעים בפרשת ויקרא, דומים אך שונים.

הראשון: "אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצוות ה' אלוהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה" (ויקרא ד' כב'-כג')

השני: "ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיניי הקהל ועשו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה ואשמו ונודעה החטאת אשר חטאו עליה" (ויקרא ד' יג'-יד')

שתי תמונות, האחת מחיי עדת ישראל, והשנייה מחיי הנשיא. בשתיהן רכיבים דומים: שגגה, העלם, חטא ואשמה.

השונה: עדת ישראל שגו מול הנשיא שחטא

המעשה לא ראוי, אך נעשה בשגגה = לא בכוונה, והעלם הדבר = לא במזיד , אז העונש קטן יותר.

שגגה – אדם שעושה מעשה לא בכוונה, פוגע בזולת. לעיתים אפשר לתקן ולעיתים לא.

הוא מרגיש תחושת אשמה.

לעומת זאת, אדם שחטא בכוונה, צריכה לבוא הכרה באשמה.

מנהיג צריך לעמוד בראש כל העם ולא רק בראש תומכיו. הוא אחראי גם על השגגה.

האיש הקטן אחראי יותר על המעשה מאשר על התוצאה, ואילו מנהיג נשפט גם על המעשה וגם על התוצאה. גם אם המעשה נעשה שלא בכוונה, הוא אחראי על כל מה שקרה כתולדה למעשהו משום שהמנהיג משמש דוגמה, הוא זה שמרגיע את קהילתו אם כתוצאה ממעשיו נפגע משהו הופרעה ההרגעה. הוא גורם לחרדה, לכעס ולתסכול.

"אשר נשיא יחטא ... ואשם גם אם בשגגה". (ויקרא ד' כב'-כג')

אבל בשני המקרים הכוהן מכפר עליהם ונסלח להם באמצעות הקרבת הקורבנות.

נאמר לגבי הנשיא: "וכיפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו" (פרק ד' פסוק כו')

ונאמר לגבי עדת ישראל "וכיפר עליהם הכהן ונסלח להם" (פרק ד' פסוק כ')