שיר:

פתאום/ נפתלי בלבן אוברהנד

 

פִּתְאוֹם הָפַכְנוּ לְעַם נִשְׁלַט,

לְלֹא הֲגָנַת בָּתֵּי מִשְׁפָּט.

בַּכְּנֶסֶת רוֹעֲמוֹת הַצְּוָחוֹת,

לַדֶּמוֹקְרַטְיָה אֵין כּוֹחוֹת.

 

עָטוּי כִּפָּה וְזָקָן, הַבִּרְיוֹן,

מְגַדֵּף שׁוֹפֵט עֶלְיוֹן.

עֵרֶב רַב שֶׁל הָמוֹן,

מַפְרִיעַ לְאַנְשֵׁי בִּטָּחוֹן.

 

מַבִּיעִים זִלְזוּל בְּמֻמְחֵי כַּלְכָּלָה,

וּמַשְׁמִיעִים לְעֶבְרָם דִּבְרֵי קְלָלָה.

יֵשׁ גַּחֲמָה לַגְּבֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה" -

אֶת תַּמְרוּקֶיהָ תְּמַמֵּן הַמְּדִינָה!

 

וְלָהּ בֵּן עַצְלָן וְחֻצְפָּן,

מַרְעִיל בְּאֵרוֹת וְנֶהֶנְתָן.

עוֹרֶכֶת דִּין עִם פֶּה שֶׁל ג'וֹרָה,

מְעוֹרֶרֶת גֹּעַל, מַמָּשׁ נוֹרָא.

 

אַנְשֵׁי לִכּוּד מֵהַדּוֹר הַיָּשָׁן,

אֵינָם עוֹמְדִים בַּמִּבְחָן.

הֵם מִתְחַנְּנִים שֶׁתִּהְיֶה פְּשָׁרָה,

תּוֹרַת ז'בוטינסקי מִתְהַפֶּכֶת בְּקִבְרָהּ !

 

הַדָּתִיִּים דּוֹרְשִׁים כֶּסֶף, וְהָמוֹן,

הֲרֵי הֵם כֹּה אוֹהֲבִים מָמוֹן!

עוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה כְּבָר מִזְּמַן,

קַרְדֹּם לַחְפֹּר בּוֹ, וּלְקַבֵּל מְזֻמָּן!

 

הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה כָּשֵׁר,

וְאֶת זֹאת הָרַב יְאַשֵּׁר.

עַל הַר הַבַּיִת עוֹלִים וּמִתְפָּרְעִים,

מְלַבִּים מִלְחָמָה חֶבֶר הַמֵּרֵעִים.

 

נפתלי בלבן – אוברהנד, 24/2/2023

(נכתב בקפה זברה-חיפה)