שיר:

סל חיי/ חיותה עזגד 

 

מָהֵם הַדְּבָרִים שֶׁשָּׂמוּ הוֹרַי

בְּסַל חַיַּי:

אֶת הַשְּׁתִיקָה

לַעֲצֹר כָּל מִלָּה עַל הַסַּף

לִבְלֹעַ, לִשְׁמֹעַ, לִפְעֹר עֵינַיִם.

הָעֵינַיִם דּוֹחֲסוֹת לְתוֹכָן

אֶת הָרַחַשׁ

וְהַמִּלִּים שֶׁרוֹצוֹת לָצֵאת

מִתְפּוֹצְצוֹת בַּגֻּלְגֹּלֶת

וְאַחַר כָּךְ מְוַתְּרוֹת

לְהַרְבֵּה זְמַן.

 

גַּם אֶת אַהֲבַת הַסְּפָרִים

נָתְנוּ לִי בְּשֶׁפַע,

וְהַסְּפָרִים לִמְּדוּנִי

לֶאֱסֹף מִלִּים בָּעֵינַיִם הַקּוֹרְאוֹת

לַהֲבִיאָן לַחֲלוֹמוֹת,

לְהִתְחַבֵּר לַיְּקוּם וְלִהְיוֹת

חֵלֶק מִמֶּנּוּ.