שיר:

רֹאשׁ הַקְּבוּצָה/ מיכאל רייך

 

קוֹדְמִי בְּתַפְקִיד רֹאש קְבוּצַת הַנֹּעַר בְּכַדּוּרְסָל,

רוֹקֵן אֶת הַכַּדּוּר מוּל פְּנֵי חֲבֵרָיו

בְּמִלּוֹת שַׁחְצָנוּתוֹ הַדּוֹקְרוֹת

וַאֲנִי, שֶׁחָבִיב הָיִיתִי בְּעֵינֵי הַמְּאַמֵּן,

זָכִיתִי זְמָנִית

בַּתַּפְקִיד רַם הַמַּעֲלָה;

 

לְיָמִים נוֹכַחְתִּי לָדַעַת

שֶׁמִּדָּה שֶׁל שַׁחְצָנוּת חִיּוּנִית

לְהַצְלָחַת בַּעֲלֵי תַּפְקִיד מוֹבִילִים

כְּמַנְהִיגִים, מְנַהֲלִים וּבְכִירִים אַחֵרִים;

כֵּיוָן שֶׁלֹּא קֻרַצְתִּי מֵחֹמֶר שֶׁכָּזֶה

הִזְדַּחֵל עֶצֶב מַה אֶל לִבִּי -

נִסִּיתִי לְעוֹדֵד אֶת עַצְמִי:

אַל תִּצְטָעֵר,

טוֹל עַצְמְךָ,

לֵךְ לְאֹרְכּוֹ שֶׁל שְׁבִיל הַכּוֹכָבִים שֶׁלְךָ

דְּרֹשׁ טוֹב

וְהֱיֶה אֲשֶׁר תִּהְיֶה