בכיוון הרוח בדופקי על שער גנך שיר-;פיוט אהבה מאת נהוראי שטרית

שיר/ פיוט אהבה:

נהוראי שטרית

בדופקי על שער גנך

א. בדופקי על שער ג נ ך

דופק לבי בדלתי חדריו

פורץ כאיל התאוה את מ ע ו נ ך

להרוות צ מ א ו נ י ממקור הערגה

מעיין סתרייך הוא גן נעול שלבו פתוח

להעניק שכרו ן חושים בתהום הקסמים.

ב. בדחילו, מדדה אלייך ידי חרישית, באפלה,

ומגששת בשדות פ ר ח י שפת נהר ' אהוה '

מרפרפת במעלה גבעות "הורמיז" כאשכולות

ג ו נ ח ת את בעיניים עצומות ומבטך בתוכך,

נשימתך אינה זרה לי, ועלילתה מוכרת היטב,

לא שובעת מהנאת השבע, וגם לא משביעה.

ג. לברוש דמתה קומתך בשלמה ירוקה כזית

מרשימה את שיערך כצבע עורב הישימון,

כעדר עיזים מהרי הגלעד על אשדת שניר

יופי עינייך הגדולות, כובשות הן, כזוג יונים

שפתייך סוף וריח, ופיך ואפך, מור ואהלות

רבות הן כמותך: אחת, אחת, אך לא כדמותך,

עיני השואף, תמיד תפילה עזה לבורא יופי וחן:

אחת, רק אחת, בקשה מאלוהים, בלי מום:

כמו שולמית של שלמה, לא כמו שלומית המדבר.

החכם: לב משתגע אחרי אישה, גם מבלי לראותה,

אם האוהב שמע ממנה, לבו שמח, אך גם משתטה.

ה. יבוא הבכי על קברך, אבל לא רק ביום מותך,

כמו שבכית את פעם על אביך וגם על אמך,

דמעת המוות צלולה כדמעת האהבה או האושר;

כל הדמעות שקופות מאותו מקור, אך שונות הן.

יש נחמה פורתא, שהאדמה היא שבולעת אותך,

לא זר ולא שפל, לא בור ולא בלתי- ראוי לקסמך,

יעלו כיסופים למעיין גנך ותוגה עזה על רקב יופייך.

ד. דמותך חקוקה לא רק על לוחות לבבות רבים,

אלא שחרותה היא בעט ברזל גם על פני בתך,

דמותך אמיתית, דומה להרכב הזוי של דמוניות

איך יקראו לך? רק אני זוכר את שמך, ס י ל א?

היושב במרומים שתל את דמותך בדמיון גברים,

להשתעשע ביופייך כחזיון תעתועים על קיומך.

הערות והארות

טיוטה ראשונה: אייר תשס"ד (26.5.04), טיוטה שניה: טבת תשס"ח (12/2007),

טיוטה שלישית ואחרונה אחרי תיקונים וליטושים עצומים: אב תשס"ח (08/08/08)

תיקונים נוספים, חשון תשס"ט /(11.08). אחרונים: אלול תשס"ט/ 09 09.09. מועבר לפרסום: 08.13. 01

*/ נהר 'אהוה ': עזרא, נהר במבואות בבל הקדומה, סביבו חנו אנשי עזרא ונחמיה חניית ביניים.

*/ "הורמיז": 'שדיים יפים' בגמרא: על אשה יווניה יפת שדיים: איפרא הורמיז. (מס' נידה כ')

*/ "שולמית" היא גיבורת " שיר השירים " של שלמה בן-דוד .

*/ "שלומית" היא זונה יחידה בתוך בני ישראל במדבר סיני: (אמו של מקלל ה' שנרגם)

*/ אמר החכם: מתוך: ספר מוסר חסידים, קעב)

*/ "כעדר עיזים מן הררי הגלעד", מתוך שיר השירים:

*/ 'שניר', זה חרמון מכוסה בשלג, 'גו [אשד]', כמו שחור על גבי לבן...

*/ "כזוג יונים": שיר השירים

*/ סוף וריח, פיך, אפך, מור ואהלות: שיר השירים.

מחבר השיר:

הסופר נהוראי שטרית. (הערות והארות להבין את מקור מלים מקראיות בשיר)