רשימה:

על קובי אור/ עזרא לוי

צילום: עזרא לוי

 

כשקראתי את הידיעה על מותו של קובי אור ז״ל ,נדהמתי מצירוף המקרים. בחודש האחרון אימצתי לי את ״קפה גבע״ בר״ג הסמוך מאוד לביתו, ולפחות 3 פעמים חניתי החודש מול ביתו של קובי, שאירח אותי בעבר בביתו. ״מה יקרה אם אדפוק אצלו בדלת בהפתעה, או שאבקש ממנו לרדת למפגש בבית הקפה הסמוך ?! ״ הרהרתי, אך לא עשיתי זאת. כשחיפשתי אצלי את מספר הטלפון שלו, לא מצאתי משום מה, ודחיתי בראשי את רעיון המפגש, לזמן אחר.!

את קובי ז״ל הכרתי בשנת 1985, באחד מחדרי המערכת של עיתון ״ידיעות אחרונות״. אדם ברוך ז״ל, העורך והסופר המיתולוגי, ערך וייסד אז מוסף חדש בשם ״תל אביב״.  הוא קיבץ סביבו אנשים שיכתבו ביקורת על תקליטים ועל מוזיקה, לגווניה השונים. יואב קוטנר, יעקב גלעד, קובי אור, ואנוכי..

בהגדרה כללית, קובי אור הוגדר כ״עיתונאי רוק״, וניתן לומר שלא היה מוכר כל-כך בקרב הציבור הרחב. הוא היה מוערך מאוד בין מוזיקאים ובין עיתונאים שעסקו בענייני מוזיקה.

הוא  היה אדם מופנם, טיפוס ייחודי : פובליציסט, פילוסוף-רוק, משורר, אמן בנשמתו ומבקר רוק אמיתי. היה לו ידע כללי נרחב בהרבה תחומים, והוא כתב על ״רוק אלטרנטיבי בישראל״ מסוף שנות ה-70. כתיבתו הייתה ייחודית לו, ובקלות ניתן היה לזהות את סגנונו.

לצערי, בשנים האחרונות לא שמרתי על קשר ישיר עם קובי, לכן לא הייתי מודע למחלת הסרטן בה לקה. מידי פעם נפגשנו באקראי באירועי מוזיקה ואירועי ספרות שונים, או באיזו פינת רחוב בתל אביב.

הקשר היחידי שנותר, היה קריאת המדור המצוין בו כתב - ״קרמטוריום״ - שהגיע דרך קבע למייל שלי.

את קובי צילמתי ב״צימר״ תל אביב ב 22/3/10, כשהקריא מיצירותיו באחד מאירועי התרבות במקום.

הוא  נפטר. בן 75, אדם יקר. ואני בטוח ש״מלאכי הרוקנ׳רול״ למעלה יפתחו בפניו את כל השערים, והוא ״יכסח״ או יהלל במילות שירה, כהרגלו.