סיפור:
המצעים של אבא אומנא/ תלמוד בבלי, מסכת תענית
אַבָּא אֻמָּנָא הָיָה בָּא לוֹ שָׁלוֹם מִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה בְּכָל יוֹם,
וּלְאַבַּיֵּי כָּל יוֹם עֶרֶב שַׁבָּת,
וּלְרָבָא כָּל עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים.
חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי מִשּׁוּם אַבָּא אֻמָּנָא,
אָמְרוּ לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשָׂיו שֶׁל אַבָּא אֻמָּנָא.
וּמֶה הָיוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל אַבָּא אֻמָּנָא?
כְּשֶׁהָיָה מַקִּיז דָּם הָיָה מַקִּיז לַאֲנָשִׁים לְבַד וּלְנָשִׁים לְבַד.
וְהָיְתָה לוֹ כְּסוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קֶרֶן, שֶׁהָיְתָה קְרוּעָה כְּכוֹסֶלֶת,
וּכְשֶׁהָיְתָה אִשָּׁה בָּאָה לְפָנָיו הָיָה מַלְבִּישָׁהּ אֶת הַכְּסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בָּהּ.
וְהָיָה לוֹ מָקוֹם צָנוּעַ מִבַּחוּץ לְהָטִיל בּוֹ פְּשִׁיטִין שֶׁקִּבֵּל;
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵטִיל בּוֹ, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּא וְיוֹשֵׁב וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ.
וּכְשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ תַּלְמִיד חָכָם לֹא הָיָה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ שָׂכָר;
וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה אָדָם שֶׁאֵין בְּיָדוֹ, הָיָה נוֹתֵן לוֹ פְּשִׁיטִין לְאַחַר שֶׁעָמַד
וְאוֹמֵר לו: לֵךְ הַבְרֵא עַצְמְךָ.
יוֹם אֶחָד שָׁלַח לוֹ אַבַּיֵּי שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְבָדְקוֹ.
הוֹשִׁיבָם וְהֶאֱכִילָם וְהִשְׁקָם וְהִצִּיעַ לָהֶם מַצָּעוֹת בַּלַּיְלָה.
בַּבֹּקֶר כְּרָכוּם וּנְטָלוּם וְעָמְדוּ וְיָצְאוּ לָהֶם לַשּׁוּק.
וּמְצָאָם.
אָמְרוּ לוֹ: יְשׁוּמֵם מַר, כַּמָּה הֵם שָׁוִים.
אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ,
אָמְרוּ לוֹ: וְשֶׁמָּא שָׁוִים הֵם יוֹתֵר?
אָמַר לָהֶם: בְּכָךְ לְקַחְתִּים.
אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלְּךָ הֵם וּמִמְּךָ נְטַלְנוּם.
אָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בַּמֶּה חֲשַׁדְתָּנוּ?
אָמַר לָהֶם: אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם נִזְדַּמֵּן לָהֶם לַחֲכָמִים וְנִתְבַּיְּשׁוּ לוֹמַר לִי.
אָמְרוּ לוֹ: עַכְשָׁו יִטֹּל מַר אֶת שֶׁלּוֹ.
אָמַר לָהֶם: מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִסַּחְתִּים מִדַּעְתִּי לִצְדָקָה.
חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל רָבָא מִשּׁוּם אַבַּיֵּי.
נִרְאָה לוֹ בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ דַּיְּךָ שֶׁאַתָּה מֵגֵן עַל כָּל הָעִיר.
