סיפור:
מסירים את הכישוף/ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין
מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁעָלוּ לְרוֹמִי.
נִכְנְסוּ לְמָקוֹם אֶחָד וּמָצְאוּ תִּינוֹקוֹת עוֹשִׂים גַּבְשׁוּשִׁין
וְאוֹמְרִים: כָּךְ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים וְאוֹמְרִים: "זוֹ תְּרוּמָה וְזֶה מַעֲשֵׂר".
אָמְרוּ: מִסְתַּבֵּר, שֶׁיֵּשׁ כָּאן יְהוּדִים.
נִכְנְסוּ לְמָקוֹם אַחֵר וְנִתְאָרְחוּ אֵצֶל אָדָם אֶחָד.
כְּשֶׁיָּשְׁבוּ לֶאֱכֹל, כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁבָּא לִפְנֵיהֶם הֻכְנַס תְּחִלָּה לְקִיטוֹן אֶחָד,
הָיוּ חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא הֵם אוֹכְלִים זִבְחֵי מֵתִים.
אָמְרוּ לוֹ : מָה הַדָּבָר, שֶׁכָּל תַּבְשִׁיל אֵין אַתָּה מֵבִיא לְפָנֵינוּ עַד שֶׁאַתָּה מַכְנִיסוֹ תְּחִלָּה לְקִיטוֹן?
אָמַר לָהֶם: אָב זָקֵן יֵשׁ לִי וְגָזַר עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא מֵאוֹתוֹ קִיטוֹן עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל.
אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ: צֵא אֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם כָּאן.
יָצָא אֲלֵיהֶם.
אָמְרוּ לוֹ: מָה הַדָּבָר?
אָמַר לָהֶם: הִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנִי שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד.
אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: מָה יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, רְאֵה מָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה.
אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ לִי זֶרַע פִּשְׁתָּן.
הֵבִיאוּ לוֹ זֶרַע פִּשְׁתָּן.
נִרְאָה לָהֶם זוֹרְעוֹ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, נִרְאָה לָהֶם מַרְבִּיצוֹ, נִרְאָה לָהֶם צוֹמֵחַ וְעוֹלֶה, נִרְאָה לָהֶם תּוֹלֵשׁ, עַד שֶׁהֶעֱלָה אִשָּׁה אַחַת בְּקִלְעֵי שְׂעָרָהּ.
אָמַר לָהּ: הַתִּירִי מָה שֶׁעָשִׂית.
אָמְרָה לוֹ: אֵינִי מַתֶּרֶת.
אָמַר לָהּ: אִם אֵין אַתְּ מַתֶּרֶת אֲנִי מְפַרְסְמֵךְ.
אָמְרָה לוֹ: אֵינִי יְכוֹלָה, שֶׁזְּרַקְתִּים לַיָּם.
גָּזַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל שַׂר שֶׁל יָם וּפְלָטָם;
וְהִתְפַּלְּלוּ עָלָיו וְזָכָה לְהַעֲמִיד אֶת רַ' יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה.
אָמְרוּ: אִלּוּ לֹא עָלִינוּ לְכָאן אֶלָּא לְהַעֲמִיד הַצַּדִּיק הַזֶּה דַּיֵּנוּ.
