תחרה לבנה / שרה אהרונוביץ קרפנוס

תַּחֲרָה לְבָנָה

חוֹרֶיהָ וּנְקָבֶיהָ

אִיְּמוּ לְבָלְעָהּ.

לֹא, הִזְדַּעֲקָה מְבֹעֶתֶת

צַעֲקָתָהּ נִבְלְעָה בַּבַּד הַצַּח

חָדְרָה סִיבָיו

עָקְפָה עֵינוֹתָיו

גָּלְשָׁה שַׁרְשְׁרוֹתָיו.

שְׁחוֹרִים, חוּמִים, אֲדַמְדַּמִּים,

דַּקִּים, עָבִים, כְּפוּפִים, זְקוּרִים

הִשְׂתָּרְגוּ דֶּרֶךְ נֵד צָהֳרִי וְצַח

רוֹטְטִים, נוֹצְצִים

וְעַיִן לַחָה בָּהֲתָה בָּהּ.

צָפְתָה בַּמַּחֲזֶה הַמּוּזָר, הַמַּרְהִיב.

צְלִילֵי הַחִכּוּךְ שָׁכְכוּ

פִּיהָ נִפְעַר וְנִסְגַּר חֲלִיפוֹת

וְלֹא חָשָׁה

כֵּיצַד שַׁעֲלָהּ עֲדֵיהֶם

וְרָכְנָה, גָּהֲרָה.

רִפְרְפָה קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ

פִּיהָ, לְשׁוֹנָהּ

מִסְתָּרֶיהָ, דַּדֶּיהָ וְאַמּוֹתֶיהָ

חִבְּקוּם, לִטְּפוּם, אֲהָבוּם.

וְלֹא אָבְתָה לַחְדֹּל.

וְלֹא.

5.8.13

©כל הזכויות שמורות