פרשת השבוע-לקראת שבת - עיון בפרשת שופטים   

               אסתר ח"ג ויתקון זילבר

 משלל הנושאים בפרשת שופטים משכו את ליבי במיוחד

 מקבץ של שלושה חוקי מלחמה (דברים פרק כ' פס' א-ט;

י-יח; יט-כ). שלושת החוקים עוסקים בעיקר במלחמת

 רשות, היינו מלחמת מנע או מלחמה להרחבת גבולות

 הממלכה.

אותי מרגש החוק הראשון, העוסק בארבע קטגוריות

של אנשים הפטורים מן היציאה לקרב והמורשים

(ואולי מחויבים) לשוב לבתיהם (פס' א-ט)

חוק נאור ואנושי כמוהו נדמה לי, לא נמצא מעולם

 באף צבא מצבאות העולם ואין כמוהו כיום.

 הפניה לעם לפני הגיוס מכילה קריאה-אזהרה

 לא לפחד מפני עצמתו הצבאית של האויב,

שמתבטאת בכלי הנשק העדיפים שלו (סוס ורכב)

 ובמספר חייליו (עם רב). האמונה כי ה' הולך

 עם צבא ישראל ונלחם למענו, כשם שבעבר

 נלחם להם במצרים, מבטיחה את הניצחון

 על האויבים. לכן אין לחשוש מהצמצום במספר

 הלוחמים עקב שחרור הפטורים מן המלחמה

 ושל היראים מן המלחמה, שכן לא היתרון

 המספרי יבטיח את הניצחון, כי אם האמונה

 בה' ובישועתו. לאחר דברי העידוד של הכוהן,

 המייצג את הסמכות הדתית, בא תור השוטרים,

 נציגי הממשל האזרחי, לדבר אל העם.

 השוטרים, הממונים על הגיוס, מכריזים

 על שחרור אזרחים מן המלחמה על

 פי ארבע קטגוריות:

 מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ ולֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ

 וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה

 וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם

 וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה

 וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה

 וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה

 וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב

 יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ

 בשלושת המקרים הראשונים מדובר באדם אשר יזם

 מפעל אישי חשוב, אך עדיין לא הספיק להשלימו,

 כלומר עדיין לא קיים את הטקס המתיר לו ליהנות

 מפועלו. הבונה בית חדש, אינו נכנס לגור בו עד

 שיחנכנו. מקרה השני מדובר בדין 'כרם רבעי',

שפֵרותיו בשלוש השנים הראשונות הם ערלה,

ואסורים באכילה. בשנה הרביעית הפֵרות נחשבים

 ל"קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'" ומצווה לאכלם בירושלים.

 מכאן ש"לחלל כרם" משמעו, כנראה, לאכול את

 פריו בשנה הרביעית, ובכך להפכו לחולין.

 המקרה השלישי הוא האיש שאירש אישה

 ולא לקחה. לפי המנהג הקדום, היה החתן

מאָרשֹ לו כלה במתן מוהר לאביה. עם תשלום

 המוהר, הכלה נתקדשה לו, ונחשבה לאשתו

 לכל דבר. לאחר תקופת זמן  החתן היה לוקח

 את הכלה לביתו, ומשלים את הליך הנישואין..

לאחר שהשוטרים שחררו את אלה שהיו זכאים

 להשתחרר מפאת מצבם האישי,   הם קוראים

 ל"כל הירא ורך הלבב" לחזור לביתו, כדי שלא

 יגרום לדמורליזציה בצבא. לאחר שכל הזכאים

לשחרור וכל העלולים להפריע למאמץ המלחמתי

 הוחזרו לבתיהם, הצבא נערך ליציאה לקרב.

ישנם המפרשים בשאלת הסיבה לשחרור שלוש

 הקבוצות הראשונות משֵרות קרבי. יש אומרים כי

 הסיבה לשחרורם היא שאין דעתם ולבם נתונים

 למלחמה, והם לא יביאו תועלת ללוחמים

 אלא רק יפריעו להם.  אחרים אומרים כי מטרת

 שחרור קבוצות אלה היא דווקא להבטיח המשכיות

 לחיים הטבעיים של העם, למרות המלחמה.

 מפרשים אחרים מצביעים על כך כי שלוש הקטגוריות

 האלה מופיעות גם בנוסח הקללה: "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ

 וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה, בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ,

כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ" (דב' כח:ל). העוקץ המר

 שבקללה זו הוא כי לא זו בלבד שהאיש לא ייהנה

 מפרי עמלו, אלא שאדם אחר ייהנה ממנו.

לפי פירוש זה, כדי למנוע מן האזרח גורל דומה

 הנחשב לקללה,  לכן הוא שוחרר מן המלחמה

 באותן נסיבות. ויש מפרשים הרואים כאן חינוך

 סמוי להימנעות ממלחמות ברירה. כל כך הרבה

 צעירים יכולים להיכלל בקטגוריות הללו הפוטרות

 אותם מן המלחמה, עד שרעיון היציאה למלחמה

יראה מופרך ובלתי אפשרי.

 במעמקיו, חוק זה ממחיש עד כמה נוראה היא

כל מלחמה! ואם אין הכרח גמור להלחם אז

יש לתת את הדעת על נוראות זו. חוק זה נועד

 בראש וראשונה לצעירים רווקים מן השורה,

העומדים להקים משפחה בפעם הראשונה

 בחייהם. ואכן, סדר המקרים הנזכרים כאן תואם את

 התהליך הטבעי של הקמת משפחה: בדרך כלל,

 אדם בונה לו בית מגורים, אחר כך נוטע לו כרם

 שממנו יתפרנס, ורק אחר כך הוא נושא לו אישה.

 נראה לי כי עיקר מטרת חוק זה לאפשר לכל

 אחד בישראל להקים בית, לייסד משפחה ולהעמיד

 צאצאים ובכך לממש את משמעות חייו העמוקה ביותר.

 הפטור משֵרות צבאי למי שנשא אישה חדשה

 מוזכר גם במקום אחר בספר דברים, בסמוך לדין

 האישה הגרושה והחזרתה (כד:א-ד):  "כִּי-יִקַּח אִישׁ

 אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר

 נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"

 אלא שבעוד דין החוזר מן המלחמה דואג לכאורה

 לאינטרס של החתן, הרי דין הנושא אישה חדשה

 דואג לאינטרס של האישה, שהרי הנימוק לדין

 זה הוא: "וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח".

 חוקים אנושיים כאלה מעולם לא התקיימו בשום

 צבא בעולם. אלו חוקים מרגשים ומעוררי הערצה.

.