"אֵלּוּ עֲרָגוֹת" מאת יוסף כהן אלרן -
 

עמודים, הוצאת צבעונים, .2010 94

 

 

 

יוסף כהן אלרן קנה את עולמו בפרוזה, בספרי עלילה שובה לב - "אספירונס" ובספרים שבהן מוטיב האהבה דומיננטי, כך ספרו "שמועות על אושר" – ועוד. בספר שיריו החדש מתגלה אלרן כליריקן עדין, כמשורר רומנטי.

בדומיית לילות צצות מילות השיר, האוצֵר כמיהות מֵאורות האתמול. זה נר נצחי, זוהר שר

במסרתים, מאיר חשכת לילותיו של המשורר. מוביל את חייו עדי שקט נפלא של מקדשו, הופך להיות תכלית חייו וכן שביל אור למותו. כך משתקף ממילות הפתיחה לספרו של מחבר ספר השירה "אלו ערגות", ואני מצטט:

כִּי מִי אֲשֶׁר פָּקַח עֵינָיו
אֶל הַנִּגּוּן שֶׁל שִׁירָתוֹ
בִּבְלִי דַּעַת הָפְכוּ מִלָּיו
לִהְיוֹת חַיָּיו וְגַם מוֹתוֹ

הערגה לזכר אותה מורשת רומנטית, אותה אהבה – נושאת מתיקות בלתי נשכחת: השירה גונזת בקבה את אֹסף החוויות האצורות בה. דוגמה מובהקת, השתקפות נאמנה בשיר "הערגה ההיא", עמ' 12, ובצמוד לתשוקה הזו - נמצא הכאב הצורב כמו כאב הניתוק, הפרידה, ושיממון הבדידות. ואני מצטט מתוך השיר, הנה שורות מן הבית האמצעי:

הַאִם הָזִיתִי אֶת עֵינַיִךְ
אֶת הַחוּם הַהוּא
שֶׁהִכָּה סָבִיב
שֶׁמָּא דִּמִּיתִי אֶת שְׂפָתַיִךְ
וְהַצְּלִילִים הָהֵם
הַנְּעִימִים לְהַכְאִיב

אהבה גדולה היא בעיני הכותב כמו חלום נעים, שהאדם חפץ להמשיכו עדי אין סוף, אך כמה חבל שהמתק של החלום גז ונקטע בנשוב צפרירי הבקר. חלום האהבה הגדולה מאכלס את הנשימות השקטות של האהוב  - וההרגשה מציפה: הנה רחף היד על השפתיים. כל הנאמר מתבטא בשיר "שעת החושים" (עמ' 20), ואצטט את הבית החותם את השיר:

 
אוֹ אָז מֵאִיר עָלַי הַיּוֹם
אַכְזָר מִדַּי נִמְהָר מִדַּי
הֲגַם אַתָּה אוֹתוֹ חֲלוֹם
עָנֹג כָּל כָּךְ חָלַמְתָּ עָלַי

לאהבה פנים רבות, עדנה וגם סער.

רשפי הקנאה הבוערת בלב האוהבים עד כּלות, משתקפים בשיר "מחול הקנאה", (עמ' 22), יש לאהבה פנים אחרות, הנה שורות שבהן נותרת האהובה בבדידות צורבת, נושאת את כאב הנטישה ומתקשה להשלים עמו, ואצטט את הבית החותֵם את השיר:

אֶשְׂנָא אֶת הַלַּיְלָה הָאָפֵל
שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתְךָ אֵלֶיהָ
אֶבְחַל גַּם בַבֹּקֶר הַתָּפֵל
שָׁבוּ תָּקִיץ אַל יָמֶיהָ

האהבה האמיתית וכן גם הזוגיות, יש בהן מעין הדדיות מיוחלת. זאת הערגה,  חשיבותה גדולה לאין ערוך, והיא תמיד תצוץ ותתגלה בעת מצוקת הלב. כשהאדם או בת הזוג זקוקים לעצה וכן למילת עידוד, כל חלק בשלמות הזו, כל פרט בצמד הזה - יתקשה להשלים עם חסרונה של המילה הטובה. ועל כך נאמר בקהלת פרק ד', "טובים השניים מן האחד". דבר זה משתקף בשיר "כי בצלמו", (עמ' 48) ואצטט את שתי שורות של הבית השלישי בשיר:

הֵיכָן יִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ זֶה שֶׁחָסֵר אוֹהֶבֶת
אֵיךְ יִפְרֹק כְּאֵבוֹ מִי שֶׁלֹּא פֶּתַח לִבּוֹ

אסיים ואומר, שיוסף כהן אלרן הצליח בספר זה להאיר עולם סוער ורב גוני: להקיף נושאים שונים הקשורים לעולם האהבה. בעיני המשורר זה הגן האבוד, הערגה שהייתה לערוגה אבודה – והמוטו של המחבר הוא: עולם זה הוא כה חשוב בהווייתו של בן-אנוש עלי אדמות.