שיר:

הגירוש/ שני ארנהיים 

 

יָבוֹא יוֹם, אֶתְיַצֵּב מוּל הַזְּמַן,

אֶפְגּשׁ אוֹתוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים

וְאֹמַר לוֹ: "כָּל חַיַּי הָיִיתִי עַבְדְּךָ,

כָּעֵת אַתָּה שֶׁלִּי, תַּעֲבֹד בִּי וַעֲבוּרִי". 

 

וְהוּא יְנַפֵּץ אֶת הַזְּכוּכִיּוֹת,

גַּרְגְּרֵי הַחוֹל הַמִּתְהַפְּכִים 

מִצִּדֵּי גּוּפוֹ יִשְׁתַּחְרְרוּ לָאֲוִיר

כְּצִפּוֹרֵי דְּרוֹר. מְחוֹגָיו יְנַתְּרוּ

מֵהַמָּקוֹם וְהַמִּסְפָּרִים לֹא 

יִסְפְּרוּ יוֹתֵר אַף אֶחָד. 

 

הַזְּמַן יַעֲמֹד מוּלִי עֵירֹם, חָשׂוּף 

וְאָבוּד כְּפִי שֶׁהָיִיתִי מוּלוֹ

מֵאָז הָיִיתִי אֲנִי וִיבַשֵּׂר לִי:

"אַתְּ הַמַּלְכָּה שֶׁלִּי, 

אַעֲנִיק לָךְ אֶת כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם,

אֶתֵּן לָךְ אֶת כֻּלִּי, נֶצַח הֵם חַיַּי, 

אֵינִי מֻגְבָּל בַּזְּמַן, אֲנִי הַמּוֹלֵךְ בּוֹ".

 

כְּהֶרְגֵּלוֹ, בְּלִי לִשְׁאֹל אִם אֲנִי מְעֻנְיֶנֶת, 

יִלְחַשׁ בְּאָזְנַי שָׁלוֹשׁ מִלִּים מְכַשְּׁפוֹת:

"מְקֻדֶּשֶׁת, מְקֻדֶּשֶׁת, מְקֻדֶּשֶׁת".

וַאֲנִי אֶעֱנֶה לוֹ בִּצְעָקָה בְּדִיּוּק בַּזְּמַן: 

"מְגֹרָשׁ, מְגֹרָשׁ, מְגֹרָשׁ".