צילום: נילי גור אריה

לנצח את דואופול הספרים עם יניב פרקש/ ראובן שבת

הנתונים על עולם הספרים הם נתונים מזעזעים. כמעט רוב מכירות הספרים נתונות כיום בידי שתי רשתות: סטימצקי וצומת ספרים. מציאות זו אינה רק קשה ובלתי נסבלת לסופרים, מתרגמים,.עורכים והוצאות ספרים בינוניות וקטנות, היא גורמת וביודעין לזילות ותכתיבים הדומים לעיתים להתנהלות של עולם הפשע , במציאות זו של מכירות ספרים.

יניב פרקש, מתרגם ותיק ובעל נסיון רב בעולם הספרותי, הוא מראשי המאבק של איגוד אנשי הספר שהחליטו להיאבק בעניין.

ספר מעט על עצמך

שמי יניב פרקש, מתרגם במקצועי מסביבות שנת 2000.

בין השאר תרגמתי ספרים כמו האקלברי פין, טום סוייר, הרוח בערבי הנחל וכלבם של בני בסקרוויל (כולם בגרסאות מוערות), וכן מגוון ספרי עיון, חינוך ומדע פופולרי.
לצערי, בשנים האחרונות אני ממעט לעבוד עם הוצאות הספרים המסחריות, כי התעריפים שהן משלמות מאפשרים להתפרנס רק בדוחק.
ב-3 השנים האחרונות אני חבר בוועד איגוד אנשי הספר, שמייצג קרוב ל-150 עורכות, מתרגמים, מגיהות, לקטורים ונקדניות.

למה יצאתם בעצם למאבק הזה?

כמעט כל חנויות הספרים בישראל שייכות לשתי הרשתות, סטימצקי וצומת ספרים, המהוות לפיכך דואופול. על פי הערכות, שתי הרשתות יחד אחראיות לכ-85 אחוזים מכלל מכירות הספרים בישראל. גרוע מזה: שתי הרשתות נמצאות בבעלות חלקית של הוצאות ספרים. הוצאות ידיעות ספרים וקוראים מחזיקות בחלק מהבעלות על סטימצקי, שגם לה עצמה יש הוצאות בבעלותה – סטימצקי ותכלת; ואילו הוצאות כנרת-זמורה-דביר ומודן-כתר מחזיקות כל אחת בשליש מהבעלות על רשת צומת ספרים.

ביחסים בין הוצאות הספרים לרשתות המשווקות אותם שורר זה זמן רב סטטוס קוו בעייתי: הרשתות שומרות בידן את חלק הארי ממחיר המכירה של כל ספר, כ-70 אחוזים, והוצאות הספרים מסתפקות בשאריות כדי לממן את עלויות העריכה, התרגום, ההגהה, העיצוב וההדפסה.
הסטטוס קוו הזה הוא עניין ישן אמנם, אבל לאחרונה עלה לכותרות בעקבות מאבק בין הוצאת הספרים מודן-כתר ורשת חנויות הספרים סטימצקי. המאבק הגיע לשיאו לפני כמה חודשים, בסילוק (או בהסרה, תלוי את מי שואלים) של קטלוג הספרים הנרחב של מודן-כתר מחנויות סטימצקי.

באיגוד אנשי הספר החלטנו לנצל את עליית הנושא לכותרות כדי להדגיש את מצבם הקשה של העוסקים העצמאים הקטנים – אנשי מקצועות הספר שנושאים על גבם את התחום כולו: מתרגמות, עורכים, לקטוריות, מגיהים ונקדניות. כאמור, כתוצאה ישירה מן השליטה המוחלטת של סטימצקי וצומת ספרים בשוק, נתח המכירות שנשאר בידי הוצאות הספרים הוא זעיר ובקושי מספיק לפרנס את העוסקים בתחום. אלה נאלצים לעבוד בשכר מביש, שלא התעדכן זה כ-15 שנים, ובמקרים מסוימים אף ירד. התוצאה: רבים ומוכשרים עוזבים את התחום; רבים אחרים נאלצים לעבוד בחיפזון כדי להתפרנס, ומוכשרים ככל שיהיו, איכות עבודתם עלולה להיפגע – על חשבון קהל הקוראים.
קשה להאשים את הוצאת מודן-כתר כשהיא מתלוננת על חלוקת ההכנסות שסטימצקי כופה עליה. אבל מודן איננה קורבן תמים. נהפוך הוא: היא שותפה פעילה בהשתלטות רשתות הספרים על השוק בישראל, מאחר שהיא מחזיקה בשליש מרשת צומת ספרים, ולכן מרוויחה ישירות משולי הרווח המופלגים שכופות רשתות הספרים על המו"לים.
מטרת העל שלנו באיגוד אנשי הספר היא לשפר את תנאי העבודה בתחום כולו, ואת המטרה הזו יהיה קשה להשיג בלי חלוקת הכנסות הוגנת יותר בין רשתות הספרים לבין המו"לים. וחלוקת הכנסות הוגנת יותר קשה יהיה להשיג בלי פירוק של הדואופול ובלי ניתוק האחזקות של חלק מן המו"לים הגדולים ברשתות. אגב – בתהליך החקיקה של החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל ("חוק הספרים", זצ"ל) הוצע לאסור על המו"לים הגדולים להחזיק בבעלות ברשתות, אבל הסעיפים הרלוונטיים נפלו בדרך – בלחץ המו"לים האלה.

האם השינוי בשוק הספרים הוא תלוי הקשר גם בסופרים ובהוצאות?

 התשובה היא שכן, ודאי, והיינו מאוד שמחים אם כל ההוצאות שהאינטרסים הכלכליים שלהן אינם קשורים בדואופול של סטימצקי וצומת ספרים יפעילו בעצמן לחץ על הרשתות לשינוי תנאי הסחר ביניהם. הבעיה היא שמי שרוצה למכור בשוק הזה חייב נוכחות בחנויות של סטימצקי וצומת. יש כאן מאבק לא הוגן בין נפילים לגמדים – וזו בדיוק התוצאה של דואופול.
הסופרים, לעומת זאת, הם כוח חלש עוד יותר מאיתנו. חוק הספרים נתן להם מרווח נשימה של שנתיים, עד שבוטל בידי שרת התרבות מירי רגב – בניגוד להמלצת הוועדה שמינתה בעצמה. אבל בסופו של דבר, הסופרים תלויים כמונו בשולי הרווח של ההוצאות. למעשה, עקב מבנה השוק הבעייתי, מרבית ההוצאות הוותיקות בארץ, וגם לא מעט הוצאות חדשות, ייעודיות, התחילו להתפרנס מתשלומי הסופרים: במקום שהסופרים ירוויחו מכתיבה, הם נדרשים לשלם עשרות אלפי שקלים כדי שכתבי היד שלהם יראו אור. על פי מחקר שערכנו השנה, כנראה שמרבית הספרים  שיוצאים היום בארץ ממומנים בידי הסופרים והסופרות."