שיר:
לֵיִלוֹתַי כּוֹתְבִים אֶת שִׁירַי/ יהודית סולומון

לֵיִלוֹתַי כּוֹתְבִים אֶת שִׁירַי

וַאֲנִי עִילֶגֶת בִקְרִיאָתַם

מְחַזֶּרֶת אַחַר רְמָזִים

אַךְ עוֹצֶמֶת עַיִן לְמוּל הָרָזִים

תָּרָה אַחַר פֵּרוּשׂ אֶפְשָׁרִי

אַךְ שׁוֹמֶטֶת אֶת הָעִקָּר לְתוֹךְ הָאַקְרָאִי

נוֹתֶנֶת לָהֶם לִמְעֹד לִתְהוֹם נְשִׁיָּה

לְתַעְתּוּעֵי לַיִל ,  לַקּוֹלוֹת וַהֲזָיָה

נוֹצֶרֶת רִגְּשַׁת חֲלוֹם וְחֶלְקִי חֲלָקָיו

אַךְ זוֹנַחַת הַפֵּשֶׁר וְכָל מְסֳרַיו

מְגֵרוֹת סְגוּרוֹת

הֵיטֵב אֳרוּזוֹת

עַל בָּרִיחַ נעולות

רַק הֲצָצָה קָצְרָה מֵאֶפְשָׁרוֹּת

וּכְבָר נִסְגְּרוּ מֵחָדָשׁ

תְכוּלָתַן – נִיחוֹחַ לִילָךְ וְגַם עָשׁ

אוּלַי בְּתֵאַטְרוֹן הַלַּיִל הַמְּכֻשָּׁף

יֵחַשְׂפוּ שׁוּב מֵי תְּהוֹם בַּחֲרִי-אַף

לִרְגָעִים יָסִיטוּ וִילוֹן

וְשׁוּב אָצִיץ

וְלִבִּי שְׂדֵה-מָדוֹן...