פרשת  ראה

אסתר ויתקון-זילבר

הפרשה פותחת בדרישה מהעם שיראה שיש לו בחירה.

עקרון הבחירה הוא חשוב ביותר. הוא המאפשר

הטלת אחריות. העם נקרא לראות את שתי האפשרויות

שעומדות לפניו- הקללה והברכה. כל אחת מהן

תהיה תוצאה של בחירתו החופשית. זו מול זו.

הר הברכה – הר גריזים, מול הר הקללה- הר עיבל.

כדי לעזור לעם לבחור בדרך הטובה, בדרך הברכה,

ממשיכה פרשת ראה, להרחיב ולהדגיש את אחדותו

וגדולתו של האל, שבחר בעמו למלא אחר אורח חיים

של מצוות, חוקים ומשפטים. בלב החוקים נמצא את

המצוות שבין אדם לחברו. בעיקר אלו הדורשים אחריות

כלפי החלשים בחברה –

הלוי שאין לו נחלה ולכן פרנסתו רעועה, והוא תלוי בפרנסת

משפחתו במעשר שהעם יעניק לו, העבד העברי שאדוניו

חייב להעניק לו כסף בשעת שחרורו, אחרי שש שנות

עבדות, כדי שיוכל לבנות את חייו העצמאיים מחדש,

כדי לא ליפול למעמסה על החברה, וכדי שלא יתפתה

לעבור על החוק כדי למלא את חסרונו.

האביון מקרב העם. האדם המבוסס, מצווה לפתוח את

ידו לו ולא לקפוץ אותה בטענות המוכרות –בטלן,

פרזיט, ושהקהילה תעזור לו... ואמנם תמיד היו אנשי

חסד שלא הסתמכו על הקצאת הצדקה של מוסדות

הקהילה לאביונים. הם עצמם דאגו להעניק להם מתן בסתר.

"הגר, היתום, האלמנה אשר בשעריך" מוזכרים

פעמיים בפרשה.

אלו הדמויות החלשות ביותר בחברה.אלו שאינם

ממשפחה מבוססת ובעלת מעמד מכובד.

מגבלותיהם  אובייקטיביות  לחלוטין –

הגר – הוא הזר בחברה. הזר נקרא גר כדי לא לביישו.

על  פי תופעה מוכרת בתנ"ך של שיכול אותיות.

הוא אינו בקיא בדקויות השפה , הכללים,

המנהגים, ו "השטיקים" שמפניהם הוא צריך להיזהר.

אין מאחוריו משפחה מבוססת בעלת מעמד שתסוכך עליו.

היתום – אין לו גב של הורים או של אב שיגן עליו וידאג

למחסורו ויריב את ריבו במקרה של ניצול. גם כוחו הפיסי

עדיין דל, אם הוא יתום צעיר.

האלמנה – כאישה בחברה פטריארכלית , מוגבלת בסוגי

העבודה שהיא יכולה לעבוד. אין מי שיגן עליה מהתנכלות

על רקע מגדרי.

מדוע "אשר בשעריך"?  זוהי נקודה אסטרטגית בעיר.

רבים מאד יוצאים מן השערים ורבים נכנסים במשך היום.

שם אפשר להמתין וצפות לנדבה. אך יש משמעות נוספת

"לשערים". שם יושב בית-המשפט. שם ממתינים החלשים

למשפט הצדק של שופטי העיר כדי לזכות בדין צדק, ואולי

לקצבה חודשית, שראשי הקהילה התחייבו בפני בית-

המשפט להעניק לזכאים לה מתוקף היותם גר, יתום ואלמנה.

כל הקורא את פרשת ראה ופרשות אחרות בספר דברים

יכול להתרשם, שההדגשה החוזרת על גדולת אלוהים אשר

בחר בעמו, הוציאו מעבדות מצרים, ודאג למחסורו במדבר,

והביאו לארץ המובטחת, כרוך שוב ושוב בהדגשת

האיסור החמור לעבוד אלוהים אחרים מלבד ה'

ופרוט העונשים הכבדים הכרוכים בכך – מטרתה

לצקת בעם את התודעה שיש גורם אחד גדול ונורא

 שבפניו הוא יתן את הדין אם לא יקיים את החוקים

 שעניינם היחס אל החלשים בחברה. חשיבות הדבר

 ניכרת בכך שהדאגה לגר מודגשת בתורה עשרות

 פעמים לעומת דיני כשרות המוזכרים פעמים בודדות

 בלבד.

בפרשתנו יש פן מיוחד לדאגה לחלשים בחברה.

לא די לדאוג למחסורם, לא די שלא לנצל חולשתם.

חובה לשמח אותם ולשמוח איתם בעתות שמחה.

על כל אדם, בעל משפחה ומעמד מבוסס, מוטלת

אחריות לדאוג, לא רק למינימום הקיומי שלהם,

אלא גם אחריות לשיתופם המלא בשמחת העם.

הם חלק מהמשפחה במלא מובן המילה.

ועל כן מדגישה התורה בפרשתנו את חובת

שיתופם בשמחת חג השבועות וחג הסוכות.

אלו המועדים בהם עולים לראות את פני ה'

במקום אשר יבחר (ירושלים) והנימוק המכריע

החוזר ונשנה כל כך הרבה פעמים בתורה-

"כי עבד היית במצרים"!! זהו הבסיס לאמפטיה

האנושית כלפי החלש.

בלי זה אין משמעות לטרחתו, כביכול, של ה',

שהוציא את עמו ממצרים, מבית עבדים והובילו

לארץ הטובה. קיומו של העם בארצו גם הוא מותנה

בקיום המצוות הללו. זה עולה בברור בפסוקים הבאים:

  י וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  יא וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם.  יב וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.  {פ}

יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים:  בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ.  יד וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ:  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  טו שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה:  כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ.  טז שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר--בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם.  יז אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.  {ס}  יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק.  יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם.  כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. 

.