משוררות מאז ומכאן בתיאטרון ניקו ניתאי/ צביה ויצמן כספי

שתי ״שחקניות״ מובילות את הממתק הספרותי הזה: דורית ניתאי המנהלת האומנותית וציפי שחרור המשוררת והמנחה. אשרהנחתה  את הערב בנעימות ובידענות. היא מעופפת בחן כמו דבורה לצוף בין ציטוט לראיון לאנקדוטה. הפעם ״תיאטרון ניקו ניתאי״ מארח ומתארח ב״סטודיו אנט״ֶ מתחם האומנות רחב ידיים, בדרום תל אביב. החלל בו נפגשנו רחב ידיים ומרהיב ביופיו, מעוצב ומואר. ובו תקרת תאורה ספות ואומנות על הקירות והכי: אקוסטיקה משובחת. הערב משובץ בנגינה, שירה וקטעי משחק בין המילים המצוטטות והשיח העמוק על שירה ומשוררות מכאן ומאז.

 

דורית מספרת שהתשוקה של ניקו ניתאי, אביה, תמיד הייתה למילה הכתובה וזו המורשת. והנה אנחנו כאן ועכשו ממשיכים במסורת הזו. עם משוררות מאז ומכאן.

הקהל שנאסף מידי חודש, הולך וגדל ועוקב אחר פעילות תיאטרון ניקו ניתאי.

 דורית:"זהו שיתוף פעולה מקסים עם המשוררת והעורכת ציפי שחרור. עם ציפי אפשר לחלום.

ציפי: ״אתם בנוכחותכם מעניקים כוח למילה. לשירה העברית ״משוררות מאז ומכאן״ נולד ממפגש שלי עם דורית בבית קפה תל אביבי. זהו האירוע השישי שאנחנו רוקמות״.

הקהל כמהה למשוררות מאז, שהמילים שלהן עדיין מהדהדות גם ברשת, גם כאן ועכשו. ההשפעה של משוררות העבר מהדהדת בכל פיד על כל נושא, משוררות מצוטטות על ידי נשים ולא רק. הן נוכחות בחיינו ומצוטטות בכל טקסט. משוררות עבריות וישראליות השפיעו ומשפיעות. השירה שלהן אינה אזוטרית. מאז שירת דבורה. נשים רדיקליות הנכיחו את השירה בחיינו והרימו אותנו למדרגה נעלה. האים משוררות עדיין נאלצות לפלס דרכן גם היום. על הכח הנשי בשירה. על יופיה של השירה, על המבנה השירתי, נסב השיח.

דעי מאין באת ולאן את הולכת.

שירתן של ״המשוררות מאז״ ממשיכה לזרום ולקרב אותנו למקור. הן מקור השראה ויחד עם זאת אנחנו ״המשוררות מכאן״ ממציאות מחדש את השירה. הערב מוקדש כמחוה מיוחדת למשוררות שאינן עימנו: זלדה, לאה גולדברג דליה רביקוביץ, ויקי שירן ויונה וולך.

תמר קליין וגליה שרגל מנגנות ושרות לאה גולדברג: ״אין לך זכות חנינה בעולם… חלומותייך טובעים בים ואת אומרת שירה…הכל מוכרע…״

המנחה המיומנת הציגה את חברות השיח:

שושנה ויג משוררת וסופרת מובילה מופעי תרבות בנתניה. ד״ר זמירה פורן ציון, מרצה לספרות ממקימות תנועת ״אחותי״ משוררת. ד״ר לי שיר משוררת מתרגמת ומרצה וחוקרת רנסנס בשירה.

שושנה קוראת:

״משהו מעבר משך אותי ממיטתי

נפשי הרחוקה ישנה

המתנתי וחזרתי אל נגודי החלומות

מקור פגישתנו…״

ההשראה של שושנה היא יונה וולך

והיא קוראת את השיר החושני ״תותים״

ששורת הסיום מביאה את הקהל לנוע באי נוחות בכסאות… זו יונה וולך מוסיפה ציפי.

זמירה פורן קוראת שיר-סיפור של ויקי שירן

מתוך ״שוברת קיר״:

״רחוב הנגב 4 תחנה מרכזית

אמא שלי מנקה משרדים

ואני ילדה בת 10

ואמא אומרת את כבר גדולה

בואי איתי לנקות משרדים…

ואני ילדה רוצה נעליים ושמלה וקייטנה

אמא שלי היא מתגאה בבת שלה

ומבטיחה לבוס שאני אהיה מלומדת

ולא אנקה משרדים.

היא קונה לי סכריה על מקל

ואני נחנקת

ומלקקת את סוכריית התרנגול האדומה״

עוצמה אותנטית מטלטלת