סיפור תלמודי:

שבת אחים גם יחד/ מדרש תנחומא

"מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי" (שיר השירים ח, א)

 

 

 

כְּאֵיזֶה אָח?

 

אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הָאַחִים שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה:

 

קַיִן שָׂנֵא לְהֶבֶל וַהֲרָגוֹ; יִשְׁמָעֵאל שָׂנֵא לְיִצְחָק וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ;

 

עֵשָׂו שָׂנֵא לְיַעֲקֹב, וְהַשְּׁבָטִים שָׂנְאוּ לְיוֹסֵף.

 

וּכְאֵיזֶה אָח?

 

כְּמֹשֶה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (תהילים קלג, א) –

 

שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה וּמְחַבְּבִין זֶה לָזֶה.

 

שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל מֹשֶה אֶת הַמַּלְכוּת וְאַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה לֹא קִנְּאוּ זֶה בָּזֶה,

 

אֶלָּא הָיוּ שְׂמֵחִים זֶה בִּגְדֻלַּת זֶה וְזֶה בִּגְדֻלַּת זֶה.

 

 

 

תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, אַתָּה מוֹצֵא:

 

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶה: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה" (שמות ג, י)

 

אָמַר לוֹ מֹשֶה: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג).

 

אַתָּה סָבוּר שֶׁמָּא עִכֵּב מֹשֶה, שֶׁלֹּא רָצָה לֵילֵךְ?

 

אֵינוֹ כֵּן, לֹא עָשָׂה אֶלָּא כִּמְכַבֵּד לְאַהֲרֹן.

 

אָמַר מֹשֶה: עַד שֶׁלֹּא עָמַדְתִּי הָיָה אַהֲרֹן אָחִי מִתְנַבֵּא לָהֶם בְּמִצְרַיִם שְׁמוֹנִים שָׁנָה

 

(וּמִנַּיִן שֶׁאַהֲרֹן הָיָה מִתְנַבֵּא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן" (שמואל-א ב, כז-כח)) –

 

אָמַר לוֹ: כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הָיָה אַהֲרֹן מִתְנַבֵּא לָהֶם, וְעַכְשָׁו אֲנִי נִכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל אָחִי, שֶׁיְּהֵא מֵצֵר?

 

לְכָךְ לֹא בִּקֵּשׁ מֹשֶה לֵילֵךְ.

 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא אִכְפַּת לְאַהֲרֹן בְּדָבָר זֶה; לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מֵצֵר, אֶלָּא עוֹד שָׂמֵחַ.

 

תֵּדַע לְךָ, שֶׁהוּא יוֹצֵא לְאַפַּנְטִי שֶׁלְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שם, יד) –

 

לֹא בְּפִיו בִּלְבַד, אֶלָּא בְּלִבּוֹ, לִבּוֹ יוֹתֵר מִפִּיו.

 

כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ קִבֵּל לֵילֵךְ.

 

 

 

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: הַלֵּב שֶׁשָּׂמַח בִּגְדֻלַּת אָחִיו יִלְבַּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים.

 

 

 

"וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ" (שם, כז) – זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהילים פה, יא) –

 

חֶסֶד זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ" (דברים לג, ח).

 

"וֶאֱמֶת" זֶה מֹשֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב, ז),

 

"צֶדֶק" זֶה מֹשֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "צִדְקַת ה' עָשָׂה" (דברים לג, כא),

 

וְ"שָׁלוֹם" זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי" (מלאכי ב, ו),

 

הָוֵי: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהילים פה, יא).