על הסרט מעיין הבתולים/ עמיקם יסעור
בימוי: אינגמר ברגמן 89 דקות
סרט אפל של אינגמר ברגמן - מעיין הבתולים
הסרט זכה ב 1960 בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הוא מבוסס על בלדה שבדית מן המוה ה 14. משחקים ם בו מקס פון סידוב ן. צבע שחור לבן, אווירת ימי הבינים תחושת של דחיסות. תחושה של דטרמיניזם שהדברים נקבעו מראש. בגלל נוכחות שטנית של המשרתת. כוחה של הקללה. מקומו של התום, מקומה של הנקמה. כל אלה הם אספקטים חשובים, כאשר אנו באים לדבר על הסרט.. יש רגע של חסד בסיומו של הסרט. אין בו כמעט תחושות אידיליות. כבר הפתיחה מבשרת רע התגוששות בין השטני ,האלילי והפראי לבין הרוח הנוצרית של חג. זמן ההתרחשות הוא יממה אחת. המקומות בהם מתרחשת העלילה הם :בית החווה, בו מתגוררים הגיבורים, והיער.
ניתן לחלק את העלילה לכמה חלקים.. הבוקר וההכנות. הדרך של הילדה והמשרתת אל הכנסיה . הדרך של הילדה לבדה ופרשת האונס. האירוח והנקמה. והסיום בקרחת היער.
כבר בפתיחה נוצרת תחושה מבשרת רעות בצפותנו במראה פניה של המשרתת חורשת הרעות. הכעס והשנאה בעיניה תפילתה לאל אודין אגב, ראוי להזכיר, כי ההיסטוריון הבריטי, תומס קרלייל בן המאה ה 19 מציג את האל אודין כדמות ראשונה בסדרת דמויות אותן הוא מתאר בספרו "הגיבורים ופולחן הגיבורים" . זהו ספר המדגיש את תפקידו של הגיבור כיוצר ההיסטוריה. הפנייה לאל אודין מבשרת איזו הישענות על כוח פראי אלילי. מיד בניגוד לפנייה זו רואים לאחר מכן את האב המברך לפני הארוחה. ברכה נוצרית. המשפחה היא משפחה נוצרית מאמינה. ומוטיב האמונה חוזר לאורך כל הסרט עד לשבועתו של האב בסיום ולרגע החסד בו נעשה נס המים. אווירה נוצרית זו בולטת במיוחד בגלל התקופה, ימי הביניים.
יש תחושה מבשרת רעות בדיבורה של האם על חלום רע שחלמה. מעין אינטואיציה של תחושת אמת לגבי הבאות. ברכת הדרך צלחה של האב מצטיירת מאוחר יותר כאירונית במהלך העלילה. נוכחות המשרתת הממזרה ההרה ומלאת המרירות היא שטנית. המשך תפקודה במהלך העלילה מבטא גם את שאלת אחריותה המוסרית למתרחש. קיים ניגוד בין היציאה האידילית של הילדה הרכובה על סוס לבין מה שיתרחש לאחר מכן. המפגש עם האיש ביער מבשר רעות. זהו גם הרגע בו נותרת המשרתת לבדה. הילדה הטהורה והתמימה ממשיכה בדרכה לבדה מתוך תחושה כי שום רע לא יאונה לה.
סצנת האונס מעוצבת באיפוק אמנותי רב. היער הוא גם זירת התרחשות האונס במחזה ובסרט "ראשומון וכן בסרט "עיר ללא רחמים", שיצר גוטפריד ריינהרט בנו של מאקס ריינהרט הבמאי הנודע של הסרט ,," חלום ליל קיץ ". בסרט, "עיר ללא רחמים" שם האנסים הם ארבעה חיילים אמריקאים. סרטו של גוטפריד ריינהרט נוצר ב1961, שנה אחרי "מעיין הבתולים"..
היער הוא התגלמות רגשות האיד בתורתו של פרויד. המעיין הפורץ בסוף הסרט מבטא את הטוהר והקדושה של בתולים אשר חוללו.
אווירה קודרת. תחושה דטרמיניסטית. אכזריות המצולמת בצורה אמנותית. נוכחות עזה של הבמאי ושל העורך. ניגוד בין האיפוק שלהורי הילדה מול החייתיות של הרועים. חטיבת הזמן הלא ארוכה של העלילה. קסמו של האפל.
התחברות הבמאי להווי ולנוף של מכורתו. כל אלה יוצרים סרט יוצא מן הכלל.
****
מסה קטנה על היער
ליער יש קיום נפרד כנוף פראי בראשיתי מחוץ לעיר. ניתן לומר, כי היער קיים גם בתודעתנו, על פי התחושות וההיפעלויות שהוא מעורר בנו . 1. הוא מצטייר בעינינו כעולם היררכי בעל חוקים משלו. אותו חוק הג'ונגל של אכול או האכל. של כל דאלים גבר. 2. היער נראה לנו כעולם שיש בו מסתורין, אופל, חידתיות. הממאנת להתפענח. 3.אנשים הנכנסים לתחום היער נסחפים למעגל של גורליות הנכפית עליהם הר כגיגית. גם האופל וגם החידתיות בולטים בבלדה של גתה, "שר היער," המתארת את המפגש בעל האופי הדמוני בין אב ובנו הנוסעים ביער בלילה לבין שר היער. גורליות זו בולטת גם באגדות שונותו ברומן המתח של הרלן קובן, "יער". 4. היער מעורר בנו אימה בגלל הפוטנציאל הר הצפון בו. יצורים מפלצתיים, מכשפות ודרקונים שולטים בו ומטילים את חיתתם על בני האדם. 5.האימה מולידה תחושה של סכנה. סכנה לילדים. סכנה לעוברי אורח בלתי חמושים העלולים ליפול קרבן לשודדים, שאינם אצילי נפש כמו רובין הוד. 6. לאמיצים אשר אינם חוששים צופן היער הרפתקאות. רבות. 7. הצייד הוא אורח ביער, אבל חוטב העצים, הגם שהוא מניף את קרדומו וגודע עצים ,נתפס כחלק הרמוני מן היער. איש פשוט. פעמים רבות הוא גם שמח בחלקו. לפעמים יזכה למתת או להתרחשות של נס. 8. פעמים רבות בולט ביער מוטיב הכישוף. כך בדמות המכשפה. כך גם מרינה ולאדי, גיבורת הסרט "המכשפה",
