מורידה מעלי מעילך/ נופר דוכבני
מוֹרִידָה מֵעָלַי מְעִילְךָ.
כָּעֵת הוּקַל , לֹא אַכְחִישׁ.
הָיָה כְּעֹל.
אַךְ כְּשֶׁעָטַף גּוּפִי,
כְּשֶׁרֵיחוֹת גּוּפֵינוּ רָקְחוּ מֹר מְשַׁכֵּר,
שֶׁפָּסְקוּ רְעִידוֹתַי,
הָפַכְתִּי קַיֶּמֶת.
אִם כִּי בְּעֵינַי,
וַהֲרֵי אַתָּה, הִנְּךָ, סַךְ הַכֹּל בַּעַל
הַמְּעִיל , חוֹבֵשׁ הַקַּסְדָּה.
הֲמוֹנֵי זְרוֹעוֹת חֲבוּקוֹת סָבִיב חוֹבֵשׁ
הַקַּסְדָּה.
עוֹטֶה סְבִיבְךָ הִלָּה שֶׁל תְּאוּרַת
רְחוֹב, לַחוּת עִירוֹנִית
וְאָנֹכִי מְסֻנְוֶרֶת.