שיר:
מורידה מעלי מעילך/ נופר דוכבני

מוֹרִידָה מֵעָלַי מְעִילְךָ.

כָּעֵת הוּקַל , לֹא אַכְחִישׁ.

הָיָה כְּעֹל.

אַךְ כְּשֶׁעָטַף גּוּפִי,

כְּשֶׁרֵיחוֹת גּוּפֵינוּ רָקְחוּ מֹר מְשַׁכֵּר,

שֶׁפָּסְקוּ רְעִידוֹתַי,

הָפַכְתִּי קַיֶּמֶת.

אִם כִּי בְּעֵינַי,

וַהֲרֵי אַתָּה, הִנְּךָ, סַךְ הַכֹּל בַּעַל הַמְּעִיל , חוֹבֵשׁ הַקַּסְדָּה.

הֲמוֹנֵי זְרוֹעוֹת חֲבוּקוֹת סָבִיב חוֹבֵשׁ הַקַּסְדָּה.

עוֹטֶה סְבִיבְךָ הִלָּה שֶׁל תְּאוּרַת רְחוֹב, לַחוּת עִירוֹנִית

וְאָנֹכִי מְסֻנְוֶרֶת.

logo בניית אתרים