אֶשְׁמֹר/ צדוק עלון

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְבֵיתִי

מִהַרְתִּי לְרוֹקֵן אֶת כִּיסַי

אַךְ לִבִּי לֹא מְלָאָנִי

לְהַשְׁלִיך אֶת פִּסּוֹת הַנְּיָר

וְהַמִּסְמָכִים שֶׁאֵין חֵפֶץ בָּם.

נִזְכַּרְתִּי בַּתְּקוּפָה

בָּהּ כָּל יוֹם חוֹלֵף הָפַךְ לְזִכָּרוֹן

מְכִילִים הָיִינוּ בְּתוֹכֵנוּ

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

וְהַשָּׁמַיִם כֻּלָּם

וּבַלַּיְלָה

הַכּוֹכָבִים הָיוּ מְלַוִּים אוֹתָנוּ

בְּבִטְחָה

וּבַסֵּדֶר הַנָּכוֹן

שֶׁסִּדְּרוּ עֲבוּרֵנוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת 

אֲנִי מַבִּיט בַּדְּבָרִים

שֶׁזֶּה עַתָּה הוֹצֵאתִי מִכִּיסַי

אוּלַי בֶּעָתִיד יְעוֹרְרוּ בִּי זִכְרוֹנוֹת מִן הַיּוֹם שֶׁחָלַף

אֶשְׁמֹר אוֹתָם עוֹד וְעוֹד וְעוֹד