שיר:

מוּטַצְיוֹת/נעמי מנדלבאום

 

הַכֹּל סְתָם,

צֵרוּפִים רַנְדּוֹמָלִיִּים, הַכֹּל מִקְרִיּוּת.

כָּךְ לִמְּדַנִי אַבָּא דַּרְוִין אֵי אָז מִיַּלְדוּת.

אַךְ עוֹד קֹדֶם, בְּטֶרֶם שְׁלָחַנִי מַלְאָךְ

אֶל עֵבֶר מְעֵי שִׁכְחַת הַיַּנְקוּת,

לִמְּדַנִי הוּא, חֲזֹר וְהַקְרֵא

כִּי יֵשׁ יָד מְכַוֶּנֶת לְיַד הַמִּקְרֶה.

 

וְכָל מַפְּצֵי הָעוֹלָם וְחֹרָיו הַשְּׁחֹרִים,

הִסְתַּעֲפוּת כְּלֵי הַדָּם,

הִתְבַּקְּעוּת שֶׁל הָרִים,

 

מִיּוֹזוֹת, מִטּוֹזוֹת, פוֹטוֹסִינְתֵּזוֹת,

וְכָל הָרֵאַקְצִיּוֹת

בִּקְפִידָה מְתֻכְנָנוֹת.

כָּל הַמּוּטַצְיוֹת

הֵן הַנְדָּסַת מְכוֹנוֹת

כְּתוּבָה בְּשָׂפָה לֹא בְּרוּרָה

בִּינָארִית שֶׁל טוֹב וְשֶׁל רַע.

 

תְּנוּדַת יַבָּשׁוֹת,

גַּרְעִין הָאָטוֹם,

כָּל הַהַפְתָּעוֹת

וּתְאוּנוֹת הַפִּתְאוֹם,

תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד עִם תִּסְמֹנֶת נְדִירָה,

נוּרָה שֶׁנִּשְׂרֶפֶת, קַרְסֹל שֶׁנָּקַע.

 

וְעֶרֶב סְתָוִי, בּוֹ רַק בְּמִקְרֶה,

רַק סְתָם בְּמִקְרֶה

פָּגַשְׁתִּי אוֹתְךָ.