על הסרט שטח פראי/ זאב ליכטנזון
בימוי: ג'ו קרנהאן 117 דקות
מה קורה כשהאדם עומד חשוף מול איתני טבע ואין בידיו כל אמצעי קיום מלבד היותו אדם?
ספוילר : הטבע מנצח.
קבוצה של ניצולים בהתרסקות מטוס ,מוצאת עצמה באמצע שום מקום ,קפוא, מושלג, מאוכלס קבוצות של זאבי פרא
ומתגשם בכל טופוגרפיה אפשרית שמקשה על קיום בן אנוש רגיל.
כך יוצאים למלחמת הישרדות, ניצולים מול עוצמות הטבע.
המתח הפראי מוצג בקונפליקט האכזרי בין "סעודת אדם" לבין עדה רעבה וטורפת של זאבים.
אחרי שמאבק עם מעט נשק ואש מגיע לקיצו, בהעדר אמצעים מלאכותיים נוספים, הם נשארים לנפשם, רק
עם האינטליגנציה שלהם, כושרם הגופני ,הנחרצות לקיום ולהצלה הדדית, כקבוצה.
המרדף של הזאבים הטורפים, כקבוצה מאורגנת של טורפי-על ביער המושלג והנידח, מוצגת בריאליזם קשוח ואכזרי,
מצולם ומבויים באופן סוחף ומחלחל.
הזאבים אינם לבדם במלחמתם באדם שפלש לשטחם, כהבטחה לארוחה דשנה ובלתי צפויה. בדרך כלל הם ניזונים מבעלי חיים טרופים אחרים,
אך גם בבני אדם הם רואים רק ערמת בשר ועצמות .האינטלקט שלהם מתמצה באינסטיקטים המפותחים של צייד וטורף-על.
מי עוד נוטל חלק במלחמת הטבע בפרט האנושי הפולש לתוכו? מי לא?
קניון הפרא הענק, של יערות ,תהומות ומי נהר גועשים, הורג בהם ,כשחבל מאולתר למעבר מצד לצד, נקרע.
הקור הנורא מקפיא עד מוות.
הנהר השוצף משתמש בעץ שנפל כדי לטמון מלכודת מוות לנמלטים.
היער העבות משמש מסתור למארבי הזאבים,
השלג העמוק מאט ומתיש את צעדי הבורחים.
בקצרה, בליגה הזו של משחק ההישרדות והמוות לקבוצה האנושית אין שום סיכוי.
השכל האנושי אינו מספיק להניב פתרונות מצילי חיים. לטבע הגיון וסדר משלו.
תמונת הקדם סיום, במשחק מעולה של ניסן, מותירה ומתירה רק ביטוי מנטלי אחד : כעס אדיר ואכזבה עמוקה מאלוהים,
אם הוא קיים והוא האחראי לסיטואציית המרדף והמוות הזו.
יש אלוהים?
למה כך נוהג בברואיו ובעולמו? רק לאלוהים [איזשהו, אם הוא ישנו] הפתרונים.
האדם – קצרה בינתו וקצרה יכולתו להבין, להתמודד ולהתקיים.
ועוד טיפה לפני סיום ממש, מצטט ליאם, אחרון הנמלטים והשורדים, את השורות שהיו למוטו של אביו: זו "המערכה האחרונה," זה האירוע בו "אחיה ואמות ביום אחד. "
ולתמונת הסיום הדרמטית והחזקה ביותר – מגיש הבמאי, את ליאם המצוין, כשהוא מכין את עצמו לקרב אבוד בהחלט וחסר סיכוי מול הזאב המפחיד המגרגר מולו.
סוף פתוח, אך ברור ומובן לחלוטין. אין סיכוי ,אין תוחלת, אין אנוש חשוף ,שיישאר בחיים בקרב הזה מול עוצמות הטבע. מהלך בימוי חכם ורב עוצמה.
כל צופה מסיים בדמיונו את הדרמה והטרגדיה הזו . מה שהוא רואה, ה באחריותו בלבד. הבמאי רק הרים להנחתה.
ליאם ניסן מגלם נפלא את הניצול, מנהיג הניצולים ואחרון השורדים. הבימוי קצבי, מותח ומיטיב להעביר את אווירת הנואשות, הפחד ומאמצי השווא הנואשים להינצל.
הפלשבקים, שנועדו להפיג את המתח ולהרגיע מעט בין סצינה קשה אחת לאחרת, קיטשיים לעיתים.(כנראה בכוונה) משתלבים בשפה הקולנועית
הקשה וחסרת הרחמים.
הצילום טוב מאד ומשרת היטב את השפה הקשוחה של הסרט, ומיטיב להציג את הטבע, כלוחם קשוח בפולש האנושי חסר ההגנה.
הסרט מבוסס על סיפור קצר, מה שמסביר את איכות העלילה, הצגת הקונפליקט הקשה עם טבע והמאבק האנושי והאישי של כל ניצול עם המאמץ העילאי
להמשיך ולהיאבק עד הסיום הבלתי נמנע. אין בסרט נחמה או תקווה. יש בו תיאור ריאליסטי, שבוודאי איננו רק נחלת סיפור ותסריט, של סיטואציה אנושית קיצונית
וחסרת מוצא.
